מצוה שז) מצות קרבן מנחה חדשה בשבועות
פרשת אמור
"ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים, שני עשרונים" (ויקרא כג טז-יז)
מצוות עשה להקריב ביום חג השבועות לחם חמץ מחטה חדשה, וזהו נקרא בכתוב 'מנחה חדשה', והם שתי ככרות, כמו שכתוב 'ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים, שני עשרונים'.
משרשי המצוה, כדי שנתבונן מתוך המעשה החסד הגדול שעושה השם ברוך הוא עם בריותיו לחדש להם שנה שנה תבואה למחיה, לכן ראוי לנו שנקריב לו ברוך הוא ממנה למען נזכיר חסדו וטובו הגדול טרם נהנה ממנה, ומתוך שנהיה ראויים לברכה בהכשר מעשינו לפניו, תתברך תבואתנו וישלם חפץ השם בנו, שחפץ מרוב טובו בברכת בריותיו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות
מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְרִיב בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת לֶחֶם חָמֵץ מֵחִטָּה חֲדָשָׁה, וְזֶה נִקְרָא בַּכָּתוּב (ויקרא כג טז) 'מִנְחָה חֲדָשָׁה', וְהֵם שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג יז) 'מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה". וְעִנְיָן הַמִּצְוָה כָּךְ הָיָה, שֶׁהָיוּ מְבִיאִים שָׁלֹשׁ סְאִים חִטִּים חֲדָשׁוֹת, וְשָׁפִים אוֹתָן וְחוֹבְטִים בָּהֶן כְּדֶרֶךְ כָּל הַמְּנָחוֹת, וְטוֹחֲנִים אוֹתָן, וּמְנַפִּים מֵהֶן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה נָפָה, וְלוֹקְחִים אוֹתָן וְעוֹשִׂים מֵהֶן שְׁתֵּי חַלּוֹת, וּמֵבִיא שְׂאוֹר וְנוֹתְנוֹ לְתוֹךְ הָעִשָּׂרוֹן. וְאֹרֶךְ כָּל חַלָּה שִׁבְעָה טְפָחִים, רָחְבָּהּ אַרְבָּעָה טְפָחִים וְגוֹבְהָהּ אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת, וּמְרֻבָּעוֹת הָיוּ. וְאוֹפִים אוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וּלְמָחֳרָת, בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ, לְאַחַר הַנָפָתָן, הָיוּ נֶאֱכָלוֹת לַכֹּהֲנִים כָּל אוֹתוֹ יוֹם, וַחֲצִי הַלַּיְלָה. וְאוֹתָה מִנְחָה הִיא רִאשׁוֹנָה לְכָל הַמְּנָחוֹת הַבָּאוֹת מִן הַחִטִּים. וּמַקְרִיבִים עִם הַלֶּחֶם שִׁבְעָה כְּבָשִׂים תְּמִימִים, פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד, וּשְׁנֵי אֵילִים, כָּל אֵלּוּ לְעוֹלָה, וּשְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת, וּשְׁנֵי כְּבָשִׂים לִשְׁלָמִים, וְאֵלּוּ הֵם הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ קְרֵבִים עִם הַלֶּחֶם. מִלְּבַד קָרְבָּן מוּסָף הַיּוֹם, שֶׁהוּא שְׁנֵי פָּרִים, וְאַיִל אֶחָד, וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים לְעוֹלָה, וּשְׂעִיר עִזִּים לְכַפֵּר, וּכְפִי שֶׁיְּבֹאַר לְהַלָּן (מצוה תד). וְאַף שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה קטז) שֶׁאָסוּר לְהַקְרִיב קָרְבָּן חָמֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב יא) 'כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ', מִכָּל מָקוֹם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אֵינָם בִּכְלָל אִיסּוּר זֶה, כֵּיוָן שֶּׁהוֹצִיאָם הַכָּתוּב מִן הַכְּלָל, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר בַּפָּסוּק הַבָּא (ויקרא ב יב) 'קָרְבָּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אוֹתָם לַה", כְּלוֹמַר, אַף שֶׁ'כָּל הַמִּנְחָה' לֹא תֵּעָשֶׂה חָמֵץ, מִכָּל מָקוֹם 'קָרְבָּן רֵאשִׁית' תַּקְרִיבוּ חָמֵץ, וְזֶהוּ כִּנּוּי לִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, הַבָּאִים רִאשׁוֹנִים מֵהַתְּבוּאָה הַחֲדָשָׁה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתִּירָה זֹאת הַתּוֹרָה, הֲרֵי נֶאֱמַר בְּסִיּוּם הַפָּסוּק 'וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ', שֶׁלֹּא הָיוּ מַקְטִירִים מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲפִילוּ קֹמֶץ, כֵּיוָן שֶׁהָיָה בָּהֶם חָמֵץ.
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה שב) לְגַבֵּי מִצְוַת קָרְבָּן הָעֹמֶר, כְּדֵי שֶׁנִּתְבּוֹנֵן מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה בַּחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁעוֹשֶׂה ה' בָּרוּךְ הוּא עִם בְּרִיּוֹתָיו, לְחַדֵּשׁ לָהֶם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה תְּבוּאָה לְמִחְיָה, לָכֵן רָאוּי לָנוּ שֶׁנַּקְרִיב לוֹ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנָּה, לְמַעַן נִזְכֹּר חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל קֹדֶם שֶׁנֶּהֱנֶה מִמֶּנָּה, וּמִתּוֹךְ שֶּׁנַּעֲשֶׂה מַעֲשִׂים כְּשֵׁרִים לִפְנֵי ה' וְנִהְיֶה רְאוּיִים לִבְרָכָה, תִּתְבָּרֵךְ תְּבוּאָתֵנוּ, וְיוּשְׁלַם בָּנוּ חֵפֶץ ה', שֶׁחָפֵץ מֵרֹב טוּבוֹ בְּבִרְכַּת בְּרִיּוֹתָיו. וְעוֹד אוֹמֵר לִי לִבִּי בְּעִנְיַן זֶה, מַדּוּעַ מִנְחַת הָעֹמֶר הָיְתָה בָּאָה קֶמַח (מצוה שב), וְאִילוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הָיוּ נֶאֱפִים חַלּוֹת, לְפִי שֶׁהַחִטִּים הֵם מַאֲכָל אָדָם, עַל כֵּן רָאוּי לְהָכִינָם בְּעִנְיַן שֶׁהָאָדָם נֶהֱנָה וְנִזּוֹן מֵהֶם, וְאִילוּ מִנְחַת הָעֹמֶר בָּאָה מֵהַשְּׂעוֹרִים, שֶׁהֵם מַאֲכָל בְּהֵמָה, וְלָכֵן בָּאוּ כְּשֶׁהֵם קֶמַח, לְלֹא הֲכָנָה וַאֲפִיָּה. וְכָל זֶה מֵהַשֹּׁרֶשׁ שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה צה) בְּעִנְיַן הַקָּרְבָּן עַל צַד הַפְּשָׁט, כִּי מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה תִּתְעוֹרֵר מַחְשֶׁבֶת הָאָדָם אֶל הַדְּבָרִים, וְעַל כֵּן כְּפִי חֲשִׁיבוּת הַקָּרְבָּן וַהֲכָנָתוֹ הַטּוֹבָה, לֵב אָדָם מִתְעוֹרֵר עָלָיו יוֹתֵר.
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ (מנחות פג:) שֶׁאִם לֹא מָצְאוּ תְּבוּאָה חֲדָשָׁה, מְבִיאִים מֵהַתְּבוּאָה הַיְשָׁנָה. וְלִישַׁת שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וַעֲרִיכָתָם נַעֲשׂוֹת מִחוּץ לָעֲזָרָה, וְאַפִיָתָם נַעֲשֵׂית בִּפְנִים כְּכָל הַמְּנָחוֹת, וְאֵין אַפִיָתָם דּוֹחָה יוֹם טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר לְגַבֵּי הַהֶתֵּר שֶׁל הֲכָנַת אֹכֶל נֶפֶשׁ בְּיוֹם טוֹב (שמות יב טז) 'יֵעָשֶׂה לָכֶם', וְהַיְנוּ לְצָרְכְּכֶם, וְלֹא לְצֹּרֶךְ גָּבוֹהַּ. הֲנָפַת שְׁתֵּי הַלֶּחֶם עִם שְׁנֵי כִּבְשֵׂי הַשְּׁלָמִים הָיְתָה נַעֲשֵׂית בְּעוֹד הַכְּבָשִׂים חַיִּים. וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹטֵל אַחַת מִן הַכִּכָּרוֹת, וְהַשְּׁנִיָּה מִתְחַלֶּקֶת לְכָל כֹהֲנֵי הַמִּשְׁמָרוֹת.
וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, בְּאֲנָשִׁים, וַאֲפִילוּ יִשְׂרְאֵלִים חַיָּבִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּמִצְוָה זוֹ, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם עִקָּר הַחִיּוּב הוּא הַהַקְרָבָה וְהַתְּנוּפָה, וְכָל זֶה בְּכֹהֲנִים בִּלְבַד. וּמִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק לְכָל יִשְׂרָאֵל, וִיסוֹד הַמִּצְוָה הוּא מִפְּנֵי חִדּוּשׁ הַתְּבוּאָה שֶׁהוּא דָבָר הַצָּרִיךְ לְכָל, נֶחְשֶׁבֶת מִצְוָה זוֹ בִּכְלָל הַמִּצְוֹת הַמֻּטָּלוֹת עַל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
