שיעור 131, ספר מלכים א', פרק כב, יט-כג

יט וַיֹּ֕אמֶר לָכֵ֖ן שְׁמַ֣ע דְּבַר־ה֑' רָאִ֤יתִי אֶת־ה֙' יֹשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ וְכָל־צְבָ֤א הַשָּׁמַ֨יִם֙ עֹמֵ֣ד עָלָ֔יו מִֽימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ׃ כ וַיֹּ֣אמֶר ה֗' מִ֤י יְפַתֶּה֙ אֶת־אַחְאָ֔ב וְיַ֕עַל וְיִפֹּ֖ל בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֤אמֶר זֶה֙ בְּכֹ֔ה וְזֶ֥ה אֹמֵ֖ר בְּכֹֽה׃ כא וַיֵּצֵ֣א הָר֗וּחַ וַֽיַּעֲמֹד֙ לִפְנֵ֣י ה֔' וַיֹּ֖אמֶר אֲנִ֣י אֲפַתֶּ֑נּוּ וַיֹּ֧אמֶר ה֛' אֵלָ֖יו בַּמָּֽה׃ כב וַיֹּ֗אמֶר אֵצֵא֙ וְהָיִ֨יתִי֙ ר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י כָּל־נְבִיאָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר תְּפַתֶּה֙ וְגַם־תּוּכָ֔ל צֵ֖א וַֽעֲשֵׂה־כֵֽן׃ כג וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֨ה נָתַ֤ן ה֙' ר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י כָּל־נְבִיאֶ֣יךָ אֵ֑לֶּה וַֽה֔' דִּבֶּ֥ר עָלֶ֖יךָ רָעָֽה׃

֍֍֍

(יט) וַיֹּאמֶר מיכיהו, לָכֵן, כיון שהנך סבור שהנביאים הרבים אומרים את האמת, שְׁמַע דְּבַר ה', ועל פי זה תבין מדוע כל הנביאים אומרים לך נבואת שקר, רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, ואמר כן דרך משל, כמו מלך היושב על כסא המשפט, לגזור את דינו על אחאב, וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו, מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ, מוכנים להיות השליחים להוצאת הגזירה אל הפועל.

(כ) וַיֹּאמֶר ה', מאחר וחטאיו של אחאב מרובים, מִי מהחטאים יהיה המלאך אשר יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב, וְיַעַל למלחמה על ארם, וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד. וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה, וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה.

(כא) וַיֵּצֵא הָרוּחַ, זו רוחו של נבות אשר נרצח על ידי אחאב, וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה', כי עוון זה היה הראוי ביותר לנקום מאחאב את דמו, וַיֹּאמֶר, אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, בַּמָּה תפתנו, כי צריך שיהא העונש מידה כנגד מידה.

(כב) וַיֹּאמֶר, כמו שאחאב השתמש בעדות שקר כדי לשפוך את דמו, כך אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו, שיאמרו לו שיעלה למלחמה ויצליח בה, ועל ידי זה יפול בה ויהרג. וַיֹּאמֶר לו ה', תְּפַתֶּה את אחאב, וְגַם תּוּכָל, צֵא וַעֲשֵׂה כֵן – כיון שחותמו של ה' אמת, לא תוכל להיות רוח שקר עד שתצא ממחיצתי.

(כג) וְעַתָּה הִנֵּה התקיים הדבר, ואין סתירה בין נבואתי לדברי נביאיך, כי מה שראו שתצליח במלחמה זהו בסיבת עוונך, כי מחמת כן נָתַן ה' רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה, וַה' דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה, שעל ידי שתאמין להם תפול במלחמה, ויהא זה עונש על הריגת נבות.