מסכת סוכה, פסקי הלכות, פרק א (ג) ופרק ב (א)
[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה]
פסקי הלכות על פי הרי"ף – סוכה, פרק א (ג)
מה. סוכה המוקפת בסכך פסול (כגון בית שנפחתה תקרתו באמצע, או סוכה המוקפת אכסדרה), אם המרחק בין הדפנות לסכך פחות מארבע אמות, כשרה. ואם יותר, פסולה. ואפילו אם היה 'פי תקרה' תחת מקום הסכך, אינו נחשב כ'יורד וסותם', ופסולה.
מו. אבל אם היו שם 'פצימין', והם שורה של עמודים שהמרחק בין אחד לשני הוא פחות משלשה טפחים, ובין פצימין אלו לבין הסכך אין מרחק של ארבע אמות, הסוכה כשרה, ואפילו אם הפצימין נראים רק מבפנים או רק מבחוץ.
מז. סכך פסול המונח באמצע הסוכה, אם יש בו ארבעה טפחים, פוסל את הסוכה. ואם הסכך הפסול בצד, ויש בו ארבע אמות, פסולה. אבל אם הסוכה כולה רק שבעה על שבעה טפחים, בין באמצע ובין בצד, אם יש בסכך הפסול שלשה טפחים, פסולה.
מח. היה אויר ריק באמצע הסכך ברוחב פחות משלשה טפחים, הרי הוא נחשב כסגור מדין 'לבוד', והסוכה כשרה.
מט. סוכה העשויה כמו צריף, שהדפנות הן הסכך, או שעשאה מדופן משופעת הנשענת על הקיר, פסולה. ואם הגביה את הדופן מהקרקע בשיעור טפח, או שהרחיק את החלק העליון מהכותל בשיעור טפח, כשרה.
נ. כילה הנמצאת בתוך הסוכה, אם יש לה גג טפח, אסור לישן בתוכה. ואם אין לה גג טפח, מותר.
נא. מחצלת קנים או עשבים גדולה, שנעשתה סתם, מן הסתם נעשתה לשם סכך, וכשרה לסיכוך. אבל אם עשאה לשכיבה הרי היא מקבלת טומאה, ואין מסככים בה. ומחצלת קנים קטנה, אם עשאה סתם, מן הסתם עשאה לשכיבה, ואין מסככים בה. ואם עשאה לשם סוכה, כשרה.
נב. ההיתר לסכך במחצלת הוא רק כשאין לה שפה גבוהה סביבה, אבל אם יש לה שפה, נעשית ככלי קיבול לפירות וכדומה, והרי היא מקבלת טומאה, ופסולה לסיכוך. ואף אם הוציא את אותה שפה, הרי היא כשברי כלים, ופסולה לסיכוך.
פסקי הלכות על פי הרי"ף – סוכה, פרק ב (א)
א. הישן בסוכה תחת מיטה הגבוהה מהקרקע עשרה טפחים, לא יצא ידי חובתו.
ב. סוכה שדפנותיה נסמכות על כרעי המיטה, כשרה.
ג. סכך המונח מקצתו למטה ומקצתו למעלה, כשר.
ד. כאשר מודדים את הצל על גבי קרקע, די בכך שיהא שוה בדיוק למקום שאינו מוצל. אך כאשר מודדים מלמעלה, יש צורך שהמקומות המסוככים יהיו מרובים מהמקומות הריקים.
ה. סוכה בראש העגלה, כשרה, ומותר לעלות אליה אף ביום טוב.
ו. סוכה בראש הספינה, אף שאינה עומדת בפני הרוחות המצויות בים, אם היא ראויה לעמוד ברוחות המצויות ביבשה, כשרה, ומותר לעלות אליה ביום טוב.
ז. סוכה שבראש העץ, או על גבי גמל, כשרה, אך אסור לעלות אליה ביום טוב. ואף אם חלק מהסוכה לא נסמך על גבי העץ, כל זמן שאם ינטל העץ לא תוכל לעמוד, אסור לעלות אליה ביום טוב.
ח. עצים המחוברים לקרקע, ראויים לשמש כדפנות לסוכה ובתנאי שיהיו חזקים ואינם מתנועעים ברוח מצויה, ושימלא את החלל שבין הענפים בתבן וקש).
ט. שלוחי מצוה, פטורים מהסוכה. וכן חתן ושושביניו, כל שבעת ימי המשתה, פטורים מהסוכה. (וכן פטורים הם מן התפילה ומן התפילין, אך חייבים בקריאת שמע. ויש אומרים שרק החתן פטור, ולא שושביניו).
י. חולים ומשמשיהם, פטורים מן הסוכה, ואפילו מי שאינו חולה ממש, אלא רק חש בעיניו, כיון שהוא מצטער, פטור. אמנם אבל, אף שהוא מצטער, חייב בסוכה.
יא. כל אדם רשאי לאכול ולשתות בדרך עראי מחוץ לסוכה. ושיעורו הוא כדרך שטועם בן הישיבה בבוקר לפני שהולך ללמוד. אבל לישון מחוץ לסוכה אסור אפילו בשינת עראי. (ואסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס, שהיא כשישים נשימות).
יב. דפנות הסוכה צריכות להיות בשיעור הראוי לעמוד בפני רוח מצויה.
יג. כותבי ספרי תורה, תפילין ומזוזות, והסוחרים העוסקים במכירתם, וכן מוכרי תכלת לציציות, פטורים משאר המצוות, כיון שהעוסק במצוה פטור מן המצוה.
(ספר יוחסין)
