מאמר שני, כב 2
המשך כב. החבר: והנה, כרת ה' עם אברהם ברית על נחלת ארץ ישראל, כמו שכתוב 'לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת', הרי שגם מצרים מארץ ישראל היא, אם תכבש על ידי מלך ישראל לפי הוראת בית דין. ואמרו רבותינו, והלוא הדברים קל וחומר, ומה ארץ מצרים שנכרת עליה ברית עם אברהם, בכל זאת הוזהרנו מלחזור אליה ולדור בה, שאר הארצות, שלא נכרת עליהם ברית, לא כל שכן שאסור.
ואמרו עוד חז"ל, הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, והמת בארץ ונקבר בה – עדיף על המת בחוץ לארץ ומובא רק לקבורה בארץ. וכך אמרו חכמינו, 'אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה'. ויתר על כן, אסרו חכמים להכניס גופת האדם לארץ, אם יכול היה בחייו לבוא לארץ, והסמיכו דבר זה על הפסוק 'ותבואו ותטמאו את ארצי, ונחלתי שמתם לתועבה', כלומר, זה שזלזל בחייו לבוא לארץ, שיכול היה לבוא ולא בא, נקרא 'ונחלתי שמתם לתועבה', ועל כן אינו ראוי שתקלטנו לאחר מיתה, ועליו הכתוב אומר 'ותבואו ותטמאו את ארצי'.
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
