(145) שער התורה, פרק א

שער א: בּוֹ יְבֹאַר, שֶׁלִּמּוּד הַתּוֹרָה הוּא תִּקּוּן לִפְגַּם לָשׁוֹן הָרָע וְגֹּדֶל חִיּוּב הָאָדָם לַתּוֹרָה.

הִנֵּה יֵשׁ עוֹד תִּקּוּן כְּלָלִי הַמְיֻחָד לִפְגַם לָשׁוֹן הָרָע וְהוּא לִמּוּד הַתּוֹרָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּעֲרָכִין: אָמַר רַב חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא: מַה תַּקָּנָתָם שֶׁל מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע? אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים". וְאֵין עֵץ חַיִּים אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" *. וּמַה שֶּׁאָמַר הַפָּסוּק בִּלְשׁוֹן עֵץ חַיִּים, מִשּׁוּם דְּ"הַמָּוֶת וְהַחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן", וְאִם כֵּן מִי שֶׁמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע קָנָה לוֹ הַמָּוֶת הַנִּצְחִי. לְהָכֵי יְעָצוֹ הַכָּתוּב, דְּמִי שֶׁרוֹצֶה לְרַפְּאוֹת אֶת לְשׁוֹנוֹ, יֹאכַל מֵעֵץ הַחַיִּים דְּהוּא הַתּוֹרָה, וְאָכַל וְחַי לְעוֹלָם.

אַךָ יְזָרֵז אֶת נַפְשׁוֹ עַל כָּל פָּנִים מִכָּאן וּלְהַבָּא לְהִשָּׁמֵר מִזֶּה הַחֵטְא כְּדֶרֶךְ הָאָדָם, שֶׁהִכְנִיס בִּשְׁגָגָה לְפִיו סַם הַמֵּמִית וְעוֹסֵק בִּרְפוּאוֹת לָזֶה, שֶׁאֵין לוֹ לֶאֱכֹל עוֹד הַסַּם הַמֵּמִית, וּבְאֹפֶן זֶה תּוֹעִיל לוֹ הָרְפוּאָה עַל הֶעָבָר.