מסכת מעשרות, פרק ד, משנה ה
משנה ה: הַמְקַלֵּף שְׂעוֹרִים, מְקַלֵּף אַחַת אַחַת וְאוֹכֵל. וְאִם קִלֵּף וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ, חַיָּב. הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִטִּים, מְנַפֶּה מִיָּד לְיָד וְאוֹכֵל. וְאִם נִפָּה וְנָתַן לְתוֹךְ חֵיקוֹ, חַיָּב. כֻּסְבָּר שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע, יַרְקָהּ פָּטוּר. זְרָעָהּ לְיָרָק, מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַשֶּׁבֶת מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזֵירִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר זֶרַע וְיָרָק אֶלָּא הַשְּׁחָלִים וְהַגַּרְגִּיר בִּלְבָד:
משנה ה: הַמְקַלֵּף שְׂעוֹרִים, מְקַלֵּף אַחַת אַחַת – כל שעורה בפני עצמה, וְאוֹכֵל. וְאִם קִלֵּף כמה שעורים וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ, חַיָּב. הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִטִּים, והיינו שמהבהב את החטים באש וממעכן בידו להסיר את הפסולת, מְנַפֶּה – נושף עליהם להפריח את הפסולת ומעבירם מִיָּד לְיָד, וְאוֹכֵל. וְאִם נִפָּה כמה חטים וְנָתַן לְתוֹךְ חֵיקוֹ, הרי זו אכילת קביעות, וחַיָּב.
כֻּסְבָּר שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע – להשתמש בזרעים שבה, יַרְקָהּ פָּטוּר, כיון שהירק שבה טפל, ואינו נחשב כפרי עצמו. אמנם אם זְרָעָהּ לְיָרָק, מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק – בין אם אכל את הזרע ובין אם אכל את הירק חייב לעשר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַשֶּׁבֶת מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזֵירִין – בין אם אכל את הזרע שבה, בין אם אכל את הירק שבה, ובין אם אכל את הגבעולים שבה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר זֶרַע וְיָרָק אֶלָּא הַשְּׁחָלִים וְהַגַּרְגִּיר בִּלְבָד:
