ה) ומה החילוק בין המגרש על תנאי לזה שקבע זמן לגירושין או תלאן במעשה, שהמגרש על תנאי יש שם גירושין מיד, ואינן גומרין עד שיתקיים התנאי, לפיכך כשיתקיים התנאי נתגרשה אם היה הגט קיים אף על פי שאינו ברשותה, ואינה צריכה לחזור וליטלו או להיותו ברשותה אחר שנתקיים התנאי, שהרי הגיע לידה תחלה בתורת גירושין, ואם נשאת קודם שיתקיים התנאי לא תצא, כמו שבארנו. אבל התולה גירושין בזמן או במעשה, לא הגיע גט לידה בתורת גירושין כלל, אלא בתורת פקדון עד הזמן שקבע או עד שתעשה המעשה, לפיכך כשיגיע הזמן צריכה להיות הגט ברשותה, או תחזור ותטלנו מהמקום שהוא נמצא בו, או שיהיה במקום שייחדה אותו בו אף על פי שאינו רשותה (וכגון בצידי רשות הרבים) כמו שבארנו, ואחר כך תתגרש בו, ואם נשאת קודם שיגיע הזמן שקבע או קודם שתעשה המעשה שתלה בו הגירושין, הרי זו תצא מבעלה השני, והולד ממנו ממזר, שעדיין היא אשת איש גמורה, ואין כאן שם גירושין.
ו) הנותן גט ביד אשתו, ואמר לה 'אם לא תתני לי מאתים זוז, אין זה גט', או 'אין את מגורשת', הרי זה לא גירש כלל, ואין כאן גט, לא על תנאי ולא תלוי במעשה, ולכן אפילו אם נתנה לו מאתים זוז אינה מגורשת, שהרי אמר רק את האפשרות שלא תתגרש בה, ולא אמר שאם תתן לו תהיה מגורשת (ואף שמשמעות לשונו היא שאם תתן לו מאתים זוז שתהיה מגורשת, אין די בכך כדי שיחולו הגירושין), וכן כל כיוצא בזה.
