(165) שער התורה, פרק ג

וְלֹא לְחִנָּם נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְלֶחֶם, דִּכְתִיב: "לְכוּ לַחֲמוּ בְּלַחְמִי". לוֹמַר לְךָ, כְּשֵׁם שֶׁלֶּחֶם הוּא סוֹעֵד הַלֵּב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד", וְאִם לֹא יֹאכַל לֶחֶם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, נֶחֱלָשׁ לִבּוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם לֹא יֹאכַל לֶחֶם שָׁבוּעַ נֶחֱלָשׁ לִבּוֹ מְאֹד, וְקָּשֶׁה לוֹ לְהַשִּׂיג הַכֹּחוֹת שֶׁאִבֵּד עַל יְדֵי זֶה. כֵּן מַמָּשׁ לִמּוּד הַתּוֹרָה הוּא סוֹעֵד אֶת נֶפֶשׁ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיֵּשׁ בָּאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וְאִם לֹא יִלְמֹד אֵיזֶה יָמִים, וְכָל שֶׁכֵּן שָׁבוּעַ שָׁלֵם, נֶחֱלֶשֶׁת עַד מְאֹד, עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר עַד מְאֹד, שֶׁלֹּא לְבַטֵּל אֶת הַקְּבִיעוּת אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד. וּלְבַד שֶׁזֶּה הוּא הֶזֵּק לַיּוֹם הַשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי שֶׁאַחַר זֶה, כִּי קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁגַּם בָּהֶם לֹא יִלְמֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בִּמְלִיצַת הַתּוֹרָה שֶׁאוֹמֶרֶת: "אִם תַּעַזְבֵנִי יוֹם, יוֹמַיִם אֶעֶזְבֶךְ". וְקָשֶׁה לוֹ מְאֹד אַחַר כָּךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ מֵחָדָשׁ וְלִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה. אֶלָּא אֲפִלּוּ אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁהוּא לוֹמֵד, אִם הַקְּבִיעוּת אֵינָהּ בִּתְמִידוּת, אֵין רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה שׁוֹרָה כָּל כָּךְ עַל הַלִּמּוּד הַהוּא. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם הַקְּבִיעוּת שֶׁלּוֹ הִיא בִּתְמִידוּת, קְּדֻשָּׁה גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה שׁוֹרָה עַל כָּל לִמּוּד וְלִמּוּד (* מִלְּבַד שֶׁהוּא דָּבָר פָּשׁוּט מִצַּד עַצְמוֹ, וְנִמְצָא כְּעֵין זֶה לְעִנְיַן כַּמָּה דְּבָרִים בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, יוּנַח לָנוּ בָּזֶה גַּם כֵּן מַה דְּאָמְרִינַן בְּשַׁבָּת דַּף י"א.: אָמַה רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְּגוֹן רַשְׁבִּ"י וַחֲבֵרָיו שֶׁתּוֹרָתָן אֻמָּנוּתָן, אֲבָל כְּגוֹן אָנוּ, מַפְסִיקִין בֵּין לִקְרִיאַת שְׁמַע בֵּין לִתְפִלָּה. דְּלִכְאוֹרָה יִפָּלֵא, אִם בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה מִצַּד עַצְמָהּ גְּדוֹלָה מִתְּפִלָּה, וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין בְּדָבָר אֶחָד שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, נַעֲשֶׂה גַּם עַתָּה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן. ? אֲבָל לְפִי דְּבָרֵינוּ נִיחָא, דְּהוֹאִיל שֶׁאֵין תּוֹרָתֵנוּ תְּמִידִית וְאֵין חֲבִיבָה אֶצְלֵנוּ כָּל כָּךְ, וְהָרְאָיָה שֶׁאָנוּ מְבַטְּלִין אוֹתָהּ לְאֻמָּנוּתֵנוּ, אֵין כֹּחַ קְדֻשָּׁתָהּ גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁתִּתְבַּטֵּל עַל יָדָהּ מִצְוַת תְּפִלָּה). עַל כֵּן אִם מֵחֲמַת דֹּחַק גָּדוֹל מֻכְרָח לְבַטֵּל בְּאֵיזֶה יוֹם הַקְּבִיעוּת שֶׁלּוֹ, יִהְיֶה עָלָיו מַמָּשׁ כְּמוֹ חוֹב וִימַהֵר לִפְרֹעַ בְּמֵעֵת לְעֵת זֶה, כְּמוֹ דְּאִיתָא בְּעֵרוּבִין עַל רַב אֲחָא בַּר יַעֲקֹב, דַהֲוָה יָזֵיף (בִּימָמָא) וּפָרַע (בְּלֵילְיָא), וּכְפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י שָׁם. (כְּשֶׁהָיָה טָרוּד לְפַרְנָסָתוֹ, לָוָה מִזְּמַנּוֹ בַּיּוֹם, וְהָיָה פּוֹרֵעַ בַּלַּיְלָה קְבִיעַת עִתּוֹ לְלִמּוּד הַתּוֹרָה).