ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יא

יד) ובכלל לאו זה, שכל אשה שזינתה בהיותה תחת בעלה, נאסרה עליו, ולוקה עליה, שנאמר 'אחרי אשר הוטמאה', והרי נטמאה, אלא אם כן היתה אשת ישראל שנאנסה, שהיא מותרת לבעלה. לפיכך, כל אשה שנאסרה על בעלה על ידי קינוי וסתירה (והיינו שקינא לה והזהירה שלא תסתתר עם אדם פלוני, ועברה על דבריו ונסתרה עמו), אם בעל אותה לאחר מכן מכין אותו מכת מרדות (אך אינו לוקה מלקות דאורייתא, כיון שרק נסתרה עם אותו אדם, ואין עדים שזינתה). ואם עבר והחזירה אחר שגירשה, יוציא בגט.
טו) חרש, שקידושיו דרבנן, שגירש ברמיזה כמו שבארנו, והלכה ונתקדשה לחרש אחר, ואין צריך לומר אם נתקדשה לפקח, אסורה לחזור לבעלה החרש, אף שקידושיו הראשונים היו מדרבנן. אבל אשתו של פקח שנתגרשה והלכה ונשאת לחרש, ונתגרשה, מותרת לחזור לבעלה הפקח, כיון שנישואיה לחרש אינם מועילים מהתורה, ואינם אוסרים אותה על בעלה הראשון.