מסכת קנים, פרק ג, משנה ו

משנה ו: הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה, הֲרֵי עָלַי קֵן כְּשֶׁאֵלֵד זָכָר, יָלְדָה זָכָר, מְבִיאָה שְׁתֵּי קִנִּים, אַחַת לְנִדְּרָהּ וְאַחַת לְחוֹבָתָהּ. נְתָנָתַם לַכֹּהֵן, וְהַכֹּהֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלשׁ פְּרִידִים מִלְמַעְלָן וְאַחַת מִלְּמַטָּן, לֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא עָשָׂה שְׁתַּיִם לְמַעְלָן וּשְׁתַּיִם לְמַטָּן וְלֹא נִמְלַךְ, צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד פְּרִידָה אַחַת וְיַקְרִיבֶנָּה לְמַעְלָן, מִמִּין אֶחָד. מִשְּׁנֵי מִינִין, תָּבִיא שְׁתָּיִם, פֵּרְשָׁה נִדְרָהּ, צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד שָׁלשׁ פְּרִידִים, מִמִּין אֶחָד. מִשְּׁנֵי מִינִין, תָּבִיא אַרְבַּע. קָבְעָה נִדְרָה, צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד חָמֵשׁ פְּרִידִים, מִמִּין אֶחָד. מִשְׁנֵי מִינִין, תָּבִיא שֵׁשׁ. נְתָנָתַם לַכֹּהֵן וְאֵין יָדוּעַ מַה נָתְנָה, הָלַךְ הַכֹּהֵן וְעָשָׂה וְאֵין יָדוּעַ מֶה עָשָׂה, צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד אַרְבַּע פְּרִידִים לְנִדְרָהּ, וּשְׁתַּיִם לְחוֹבָתָהּ, וְחַטָּאת אֶחָת. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ, כְּשֶׁהוּא חַי קוֹלוֹ אֶחָד, וּכְשֶׁהוּא מֵת קוֹלוֹ שִׁבְעָה. כֵּיצַד קוֹלוֹ שִׁבְעָה, שְׁתֵּי קַרְנָיו, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת. שְׁתֵּי שׁוֹקָיו, שְׁנֵי חֲלִילִין. עוֹרוֹ לְתוֹף, מֵעָיו לִנְבָלִים, בְּנֵי מֵעָיו לְכִנּוֹרוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צַמְרוֹ לִתְכֵלֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, זִקְנֵי עַם הָאָרֶץ, כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִטָּרֶפֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב), מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח. אֲבָל זִקְנֵי תוֹרָה אֵינָן כֵּן, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה:

משנה ו: משנתנו אינה עוסקת בספיקות קינים מחמת תערובת של גוזלים, אלא בספיקות של אשה שהתחייבה בשתי קינים, ומחמת ספק באופן הקרבתם על ידי הכהן הוצרכה להביא גוזל נוסף, ומבארת המשנה שיש אופנים שבהם יצטרפו ספיקות נוספים לחיוביה, וכל ספק מוסיף לחייבה בגוזל אחד, עד שלבסוף, אם אירעו באותה אשה כל אותם ספיקות יחד, עליה להביא שבעה או שמונה גוזלים: הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לפני לידתה, הֲרֵי עָלַי קֵן נדבה כְּשֶׁאֵלֵד זָכָר, ויָלְדָה זָכָר, מְבִיאָה שְׁתֵּי קִנִּים, אַחַת לְנִדְּרָהּ, והיינו שתי עולות, שהרי קיני נדבה באים רק עולות, וְאַחַת לְחוֹבָתָהּ, והיינו גוזל אחד לעולה וגוזל אחד לחטאת. ואותה אשה לא פירשה איזה קן יהיה לנדרה ואיזה קן יהיה לחובתה, וכן לא מי יהיה לחטאת ומי לעולה, נְתָנָתַם לַכֹּהֵן, וְהַכֹּהֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת (-להקריב) שָׁלשׁ פְּרִידִים (-גוזלים) מִלְמַעְלָן, לשם עולה (שנים של נדרה ואחד של חובתה), וְאַחַת מִלְּמַטָּן לשם חטאת, והכהן לֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא עָשָׂה שְׁתַּיִם לְמַעְלָן לשם עולה, וּשְׁתַּיִם לְמַטָּן לשם חטאת, וְלֹא נִמְלַךְ באשה לשמוע ממנה כיצד להקריב, ולכן טעה בהקרבתם, נמצא שהוקרבו שנים כדינם לשם עולה, ואחד כדינו לשם חטאת, אך הגוזל הרביעי שהיה צריך להיקרב לשם עולה, הוקרב בטעות לשם חטאת, ולכן צְרִיכָה אותה אשה לְהָבִיא עוֹד פְּרִידָה אַחַת (-גוזל אחד) וְיַקְרִיבֶנָּה לְמַעְלָן, לשם עולה, ודין זה הוא כאשר כל ארבעת הגוזלים היו מִמִּין אֶחָד, או כולם תורים או כולם בני יונה.

ספק שני: אם היו הקינים מִשְּׁנֵי מִינִין, קן אחד של תורים, וקן אחד של בני יונה, והקריב הכהן תחילה קן אחד לעולה ולחטאת, ואחר כך קן שני לעולה ולחטאת, והכלל הוא שכאשר אשה מביאה שני קינים, אחד לנדבה ואחד לחובה, הקן שמקריב הכהן בתחילה נעשה לחובתה, והקן השני נעשה לנדרה, וכאן מדובר שאין הכהן זוכר איזה קן עשה תחילה, וממילא אינו יודע איזה קן נעשה לנדרה, ואירע בו הפסול שהקריב אחד ממנו לחטאת במקום להקריב את שניהם לעולה, וכאשר רוצה האשה להביא עולה נוספת כדי להשלים את הקן של נדרה, אינה יודעת איזו עולה עליה להביא, האם תור או בן יונה (וכפי שהתבאר לעיל (פ"ב מ"ה) שאם נפסל גוזל אחד מהקן יש להביא גוזל נוסף דוקא מאותו המין, תור או בן יונה), תָּבִיא שְׁתָּיִם, אחד תור ואחד בן יונה, לעולת נדרה.

ספק שלישי: פֵּרְשָׁה נִדְרָהּ – אם בשעת נדרה אמרה האשה שתביא 'קן של תורים' או 'קן של בני יונה', ואינה זוכרת מה פירשה, והביאה שני קינים מאותו המין, כגון שני קינים של תורים, וטעה הכהן בטעות המבוארת לעיל, שהקריב מהם שתי חטאות ושתי עולות במקום שלשה עולות וחטאת אחת, צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד שָׁלשׁ פְּרִידִים, כולם לעולה, אחד כדי להשלים את הקן של הנדר, שהוקרב ממנו אחד לחטאת שלא כדין, ועוד קן שלם מהמין השני, של בני יונה, כיון שאינה זוכרת מה נדרה, ואם נדרה קן של בני יונה אינה יוצאת ידי נדרה בקן של תורים, וזהו באופן שהביאה את שני הקינים שלה מִמִּין אֶחָד, וכגון של תורים.

ספק רביעי: אם אותה אשה שפירשה בשעת נדרה איזה קן תביא, ושכחה מה פירשה, הביאה עתה שני קינים מִשְּׁנֵי מִינִין, קן של תורים וקן של בני יונה, והקריב הכהן שנים לעולה ושנים לחטאת, ואין הכהן זוכר איזה קן עשה באחרונה, שהוא הקן של נדרה, יתכן שכל הקן של נדרה הוקרב שלא כדין, שהרי אם נדרה קן של תורים, והכהן הקריב באחרונה קן של בני יונה (וכפי שהתבאר, הקן המוקרב אחרון הוא הקן של נדרה), נמצא שלא יצאה ידי חובת נדרה כלל, ולכן תָּבִיא אַרְבַּע, שתי תורים ושני בני יונה, ובכך היא ודאי יוצאת ידי חובתה, שהרי אם הקריב הכהן לנדרה את התורים, התור שהביאה עתה ישלים את אותו קן, והקן של בני היונה בא על הספק שמא קיבלה על עצמה בני יונה. ואם הקריב הכהן לנדרה את בני היונה, הרי בן היונה שהביאה עתה ישלים את אותו קן שהקריב הכהן, והקן של התורים בא מספק, שמא קיבלה על עצמה בפירוש קן של תורים.

ספק חמישי: קָבְעָה נִדְרָה – אם בשעה שנדרה להביא קן כאשר תלד זכר, לא זו בלבד שפירשה איזה קן תביא, של תורים או של בני יונה, אלא גם קיבלה על עצמה להביא את אותו הקן יחד עם הקן של חובתה, ושכחה איזה קן קיבלה על עצמה (ולכתחילה היתה צריכה להביא שלשה קינים, אחד לחובתה, ושנים לנדרה, של תורים ושל בני יונה), והיא הביאה רק שני קינים, וטעה הכהן ולא הקריב שלשה לעולה ואחד לחטאת אלא שנים לעולה ושנים לחטאת, צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד חָמֵשׁ פְּרִידִים, קן אחד של תורים וקן אחד של בני יונה כדי לקיים את נדרה, שהרי אינה זוכרת איזה מין נדרה להביא, ועוד תור נוסף לחובתה, מאחר וקיבלה על עצמה להביא את נדרה יחד עם חובתה, ולא קיימה זאת בהקרבה הראשונה, עליה להביא גוזל נוסף לחובתה (ואף שכבר יצאה ידי 'חובתה', עיקר נדרה היה להביא קרבן גדול, והיינו שיהיו בו שלשה עולות, ולכן עליה להביא עתה קרבן נוסף לעולה ממין חובתה), מלבד ארבעת הגוזלים של ספק נדרה. וזהו באופן שהביאה את שני הקינים הראשונים מִמִּין אֶחָד, של תורים או של בני יונה.

ספק שישי: אבל אם הביאה בפעם הראשונה את שני הקינים מִשְׁנֵי מִינִין, קן של תורים וקן של בני יונה, הרי מלבד שני הקינים שעליה להביא לספק נדרה, צריכה היא להביא גם עולה אחת ממין חובתה (לקיים מה שהתחייבה להביא את נדרה יחד עם חובתה), וכיון שאין ידוע מה הוקרב לחובתה (והיינו מה הקריב הכהן בראשונה) תור או בן יונה, צריכה להביא את שניהם מספק, ולכן תָּבִיא שֵׁשׁ, ארבע לספק נדרה, ושנים לספק מין חובתה.

ספק שביעי: אם באופן האחרון שהתבאר, נְתָנָתַם לַכֹּהֵן – נתנה את שני הקינים לכהן, וְאֵין יָדוּעַ כלל מַה נָתְנָה, האם היו אלו שני קינים של תורים, או שני קינים של בני יונה, או אחד של תורים ואחד של בני יונה, הָלַךְ הַכֹּהֵן וְעָשָׂה את שני הקינים, וְאֵין יָדוּעַ כלל מֶה עָשָׂה, אם עשה את כולם לעולה, או את כולם לחטאת, או חציים לעולה וחציים לחטאת (ובאופן זה נמצא שלא יצאה ידי נדרה, ויתכן שגם לא ידי חובתה, שמא כולן למעלה ואין כאן חטאת או שמא כולן למטה ואין כאן עולה), צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד אַרְבַּע פְּרִידִים לְנִדְרָהּ, כיון שאינה זוכרת מה נדרה, האם תורים או בני יונה, ויתכן שנדרה מין מסוים והביאה מין אחר (שהרי אינה זוכרת מה נדרה ואינה זוכרת מה הביאה), וּשְׁתַּיִם לְחוֹבָתָהּ, לעולה, שמא שני הגוזלים שהביאה לחובתה הוקרבו לחטאת, וצריכה להביא גוזל לעולה מאותו המין שהביאה לחטאת, ולכן מביאה לעולת חובתה גם תור וגם בן יונה, וְחַטָּאת אֶחָת, מחשש שמא שני הגוזלים של חובתה הוקרבו לעולה, וצריכה עתה להביא חטאת (אך אינה צריכה להביא שתי חטאות, תור ובן יונה, כיון שהיא בין כך מביאה עתה שתי עולות, ואם כן הגוזל של החטאת, מאיזה מין שיהיה, ייחשב כבן זוגו של העולה מאותו המין שהיא מביאה עתה). בֶּן עַזַּאי חולק על הפרט האחרון שבאופן האחרון ואוֹמֵר, שבאופן זה עליה להביא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת, תור ובן יונה, כיון שהוא סובר כשיטתו לעיל (פ"ב מ"ה) שכאשר מביאה אשה שני קינים, הקובע מה יהיה לנדרה הוא מה שהפרישה ראשונה, וכיון שיתכן שהפרישה תחילה תורים, והוקרבה עולת חובתה תור, אינה יכולה לצרף אליה חטאת של בן יונה, וכן להיפך, לכן עליה להביא שתי חטאות, תור ובן יונה.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, משל לאשה זו, שמחמת ספק גוזל אחד הוצרכה לבסוף להביא שבעה גוזלים, זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ לגבי כבש, כְּשֶׁהוּא חַי, קוֹלוֹ אֶחָד, שאין הכבש משמיע אלא קול אחד בחייו, וּכְשֶׁהוּא מֵת, קוֹלוֹ שִׁבְעָה – מוציאים מגופו שבעה קולות, כֵּיצַד קוֹלוֹ שִׁבְעָה, משְׁתֵּי קַרְנָיו עושים שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת (-שופרות), משְׁתֵּי עצמות שׁוֹקָיו עושים שְׁנֵי חֲלִילִין. את עוֹרוֹ עושים לְתוֹף, את מֵעָיו עושים לִנְבָלִים, את בְּנֵי מֵעָיו עושים לְכִנּוֹרוֹת. הרי שבעה קולות. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צַמְרוֹ נעשה לִתְכֵלֶת, שממנו עושים את הרימונים שבשולי מעילו של הכהן הגדול, וכאשר פוגעים הרימונים בפעמונים הרי הם משמיעים קול, וזהו כשיטת בן עזאי, שמתחייבת להביא שמונה גוזלים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, זִקְנֵי עַם הָאָרֶץ, כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִטָּרֶפֶת (-מתבלבלת) עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב כ) 'מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח', והיינו שה' נוטל מהם את כח דיבורם ואת דעתם, ופסוק זה עוסק בעמי הארץ, שנאמר שם (יב כד) 'מֵסִיר לֵב רָאשֵׁי עַם הָאָרֶץ וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ', אֲבָל זִקְנֵי תוֹרָה (-תלמידי חכמים) אֵינָן כֵּן, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר 'בִּישִׁישִׁים חָכְמָה, וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה', והיינו תלמידי חכמים, שיש בהם חכמה, וככל שמאריכים ימים מתווספת בהם תבונה:

הדרן עלך מסכת קינים

והדרן עלך סדר קדשים