ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יא
כב) הממאנת, אינה צריכה להמתין לפני שתנשא לאחר, כיון שלא גזרו אלא בגרושה. וכן המזנה אינה צריכה להמתין, מפני שמשמרת עצמה שלא תתעבר. וכן אנוסה ומפותה אינן צריכות להמתין.
כג) מי שנישאת בטעות, ונודע שהיא אסורה לבעלה, והוציאוה בית דין מתחתיו, אם היתה קטנה שאינה ראויה לילד, שאין שייך בה עיקר הטעם של הבחנה בין זרעו של ראשון לזרעו של שני, אף שהיה מקום לגזור בה כשם שגזרו בכל הנשים שאינן ראויות לילד, בזו לא גזרו ואינה צריכה להמתין, כיון שזה דבר שאינו מצוי הוא, וכל דבר שאינו מצוי ברוב, לא גזרו בו.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
