מסכת ביצה, פסקי הלכות, פרק ד (ב)
[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה]
ט. בחג הסוכות אסור ליטול שום דבר מהסוכה, בין מהסכך בין מהדפנות ובין מהקישוטים, אלא אם כן התנה ואמר קודם החג שאינו בודל מהסוכה כל בין השמשות של כניסת יום טוב. אבל אינו יכול להתנות שישתמש בה לאחר שתחול עליהם קדושה.
י. המפריש אתרוגים למצוות ארבעת המינים, יכול להתנות עליהם שתפקע קדושתם לאחר קיום המצוה, ורשאי לאוכלו לאחר אותו היום.
יא. אין מביאים ביום טוב עצים לבישול או להסקה אלא מן הקרפף, והיינו מקום מגודר שננעל במפתח ואפילו הוא רחוק מהעיר], ובתנאי שהיו מכונסים מערב יום טוב, אך לא יביא מהמפוזרים בקרפף, וכן לא יביא מהשדה, אפילו מאותם שנאספו קודם יום טוב.
יב. עלי קנים וגפנים וכדומה, גם אם אספם קודם יום טוב דינם כמפוזרים, כיון שהרוח מפזרתם, אלא אם כן הניח עליהם חפץ כבד, כדי שלא יתפזרו, שאז דינם כאסופים.
יג. אסור לבקע עצים דקים ביום טוב מתוך קורה גדולה שהיא מוקצה, כגון קורה שנשברה ביום טוב עצמו, שבכניסת יום טוב לא עמדה לכך.
קורה שנשברה מערב יום טוב, מותר לבקע אותה לעצים דקים להסקה, אך לא יעשה כן בכלי המיוחד לכך ובדרך המיוחדת לכך, אלא בכלי אחר, כגון סכין של קצבים, או באחוריו של הכלי המיוחד לכך, שאין זו דרך השימוש בחול.
יד. בית סתום המלא פירות, אם נשבר הכותל מעצמו ביום טוב, מותר ליטול משם את הפירות ולאוכלם, ואינם אסורים משום מוקצה, אך אסור לשבור את הכותל בידים, ואפילו באופן שזהו רק איסור דרבנן.
טו. קשרי חבלים המחוברים לקרקע או לכלים, כיון שאינם עשויים להתקיים מותר לפותחם ביום טוב. אמנם את החבלים המחוברים לקרקע אסור לחתוך, משום מלאכת 'סותר', ואת המחוברים לכלים מותר, שאין בנין סתירה בכלים.
טז. גוש חרס רך, אסור לעשות ממנו צורת נר ביום טוב, שהרי עושה הוא כלי.
יז. אסור ביום טוב לכבות את הפתילה או העץ הבוערים, שהרי הוא עושה אותם בזה לפחם.
יח. אסור לחתוך פתילה אחת לשתים, כיון שזהו תיקון כלי. אך רשאי להכניס את הפתילה הארוכה בשתי קצותיה לשני נרות, ומדליק באמצע, והאש מחלקת אותה לשתי פתילות.
יט. מותר ביום טוב להסיר את הפחם שבראש הפתילה על ידי מחט, כדי שיאיר הנר היטב.
כ. אסור לקלוע את הפתילה ביום טוב, ולא להבהבה באש קודם ההדלקה. אך אם כבר קלעוה בערב יום טוב מותר למעכה ביד לתקנה קצת, ומותר לשרותה בשמן כדי שתדלק היטב.
כא. אסור לשבור חרס, לקרוע נייר או לחתוך קנה לפיסות עץ קטנות, כדי להניח עליהם דג לצלייה, שזהו תיקון כלי.
כב. אין לגרוף את הטיח שנפל לתוך התנור, אך מותר לכובשו לקרקע התנור. ואם אי אפשר לאפות בו כראוי ללא גריפה, מותר לגורפו.
כג. אין מצמידים שתי חביות, להבעיר אש ביניהם ולשפות עליהם קדירה, שנראה הדבר כעשיית אהל.
כד. אין לסמוך קדירה בחתיכת עץ קטנה ליישרה, וכן אין לתקן את עמידת הדלת בחתיכת עץ כזו, כיון שהיא מוקצה, ולא הותר השימוש בעצים ביום טוב אלא להסקה.
כה. אסור להנהיג בהמה ברשות הרבים בעזרת מקל, כיון שנראה כהולך ליריד.
כו. מותר לסתום את פי התנור בטיט המוכן מערב יום טוב כדי שהמאכלים ייאפו בו היטב ולא תזיק להם הרוח, ובתנאי שהכין את הטיט מערב יום טוב לצורך כך. ואם עושה כן על ידי אפר, מותר גם לגבלו ביום טוב במים לצורך כך.
כז. מותר לסדר ביום טוב אבנים של בית הכסא, כיון שזהו בנין עראי, ומשום כבודו של האדם לא אסרו זאת חכמים.
כח. אין לעשות ביום טוב דברים הנראים כבנין, כגון סידור עצים למדורה, שפיתת קדירה על האבנים, סידור ביצים לצלייה, הנחת מיטה על גבי קרשים, הנחת חבית על גבי אבנים, וכיוצא בזה. אלא מחזיק באויר את החלק העליון, ומכניס תחתיו את האבנים או החלקים התחתונים של המדורה וכדומה, שלא יהא זה דרך בנין.
כט. עץ יבש, הראוי לשמש להסקה, מותר להשתמש בו גם כשפוד, לתוחבו בבשר ולצלותו. אך עץ לח, שאינו ראוי להסקה, אסור להשתמש בו גם כשפוד לצליה.
ל. אסור ליטול ביום טוב עץ ולהתקינו באופן הראוי לגריפת התנור. וכן אם היה לאדם כלי כזה מערב יום טוב, ונשבר ביום טוב, אסור להסיקו ביום טוב.
(ספר יוחסין)
