מסכת מעשר שני, פרק ה, משנה י

משנה י: בַּמִּנְחָה בְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן הָיוּ מִתְוַדִּין. כֵּיצַד הָיָה הַוִּדּוּי, בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת (דברים כו), זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי. נְתַתִּיו לַלֵּוִי, זֶה מַעְשַׂר לֵוִי. וְגַם נְתַתִּיו, זוֹ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, זֶה מַעֲשַׂר עָנִי, הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַוִּדּוּי. מִן הַבַּיִת, זוֹ חַלָּה:

משנה י: מצוה מן התורה, שבזמן שהאדם מבער את מעשרותיו, יתוודה, ובוידוי זה אומר האדם את הפסוקים (דברים כו יג-טו) 'וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". במשניות הבאות (י-יג) יבוארו כל הפסוקים הללו.

בַּמִּנְחָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן של פסח הָיוּ מִתְוַדִּין והטעם שלא היה האדם מתוודה ביום טוב הראשון, כיון שאם היה עושה כן לא היה לו מה לאכול בחול המועד, ולכן עליו לבער את רוב הפירות בערב יום טוב ראשון, ומשייר לעצמו כדי צרכו לחול המועד).

מבארת המשנה כֵּיצַד הָיָה הַוִּדּוּי – מה הוא נוסח הוידוי, ומה פירושו, 'בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת', 'הקודש' זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי, ששניהם קרויים בתורה בלשון 'קודש', 'נְתַתִּיו לַלֵּוִי', זֶה מַעְשַׂר לֵוִי, והיינו מעשר ראשון שניתן ללוי. 'וְגַם' נְתַתִּיו, לשון 'וגם' זוֹ תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, שהרי לשון 'גם' באה להוסיף, שמלבד התרומה שנתן לכהן, נתן גם ללוי את המעשר. 'לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה', זֶה מַעֲשַׂר עָנִי, וכן כלולים בזה מתנות עניים הניתנים בשדה, שהם הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁלקט שכחה ופאה אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַוִּדּוּי, שגם אם לא נתנם יכול הוא לומר 'וידוי מעשר'. 'מִן הַבַּיִת' זוֹ חַלָּה, שזו המתנה היחידה המופרשת בתוך הבית, מן העיסה, וניתנת לכהן.