מסכת ביצה, פרק ה, שיעור 50

גמרא

שנינו במשנה, 'הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לְרוֹעֶה הרי אלו כרגליו' וכו'. אוֹקִימְנָא – העמידה הגמרא דין זה בִּשְׁנֵי רוֹעִים, והיינו שבערב יום טוב אמר שימסרנה לשניהם, וביום טוב עצמו מסרה לאחד מהם בלבד, דְּבאופן זה לֹא קָנָה אפילו אֶחָד מֵהֶן לענין זה שתהיה כרגליו, כיון שבכניסת יום טוב לא גמר בדעתו למי מהרועים ימסרנה, וּלְפִיכָךְ נשארת הבהמה ברשות הבעלים, והֲרֵי אֵלוּ כְּרַגְלָיו. אֲבָל אִם מְסָרָהּ לְרוֹעֶה אֶחָד, והוא הרועה הרגיל לרעות בהמה זו, או שאמר בערב יום טוב לרועה מסוים שימסרנה לו ביום טוב, הֲרֵי הִיא כְּרַגְלֵי הָרוֹעֶה, וַאֲפִילּוּ לֹא מְסָרָהּ לוֹ אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב עצמו, כיון שמתוך מעשיו ניכרת מחשבתו, שהיתה כוונתו מערב יום טוב למסור את הבהמה לרועה זה, והֲרֵי הִיא כְּרַגְלֵי הָרוֹעֶה.

הגמרא מביאה ברייתא בענין חפץ השייך לשני בני אדם שכל אחד מהם רשאי להלך למקום אחר: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, שְׁנַיִם שֶׁשָּׁאֲלוּ חָלוּק (-בגד) אֶחָד מאדם שלישי, זֶה – אחד מהם שאלו כדי לֵילֵךְ בּוֹ בשבת בשַׁחֲרִית לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְזֶה – וחברו שאלו כדי לִיכָּנֵס בּוֹ בשבת בעַרְבִית לְבֵית הַכְּנֶסֶת, זֶה עֵירֵב עָלָיו לַצָּפוֹן – הניח עירוב תחומין בצד צפון, וכיון שמקום הנחת העירוב נחשב כמקום שביתתו, נמצא שמהלך עד מקום הנחת העירוב, ואלפיים אמה נוספות ממקום העירוב והלאה, ואסור לו להתרחק ממקום הנחת העירוב יותר מאלפיים אמה, וְזֶה – והאדם האחר ששאל את החלוק עֵירֵב עָלָיו לַדָּרוֹם – הניח עירוב תחומין בצד דרום, ואינו רשאי להתרחק ממקום עירובו יותר מאלפיים אמה, וכיון שהחלוק מושאל לשניהם, הרי הוא כרגלי שניהם, ולכן זֶה שֶׁעֵירֵב עָלָיו לַצָּפוֹן, מְהַלֵּךְ לַצָּפוֹן רק כְּרַגְלֵי (-כפי שרשאי להלך) מִי שֶׁעֵירֵב עָלָיו לַדָּרוֹם, ולא יותר. וְזֶה שֶׁעֵירֵב עָלָיו לַדָּרוֹם מְהַלֵּךְ לַדָּרוֹם רק כְּרַגְלֵי מִי שֶׁעֵירֵב עָלָיו לַצָּפוֹן, ולא יותר. וְאִם מִיצְּעוּ עָלָיו אֶת הַתְּחוּם – אם הבגד נמצא באמצע בין שני תחומי שבת, הֲרֵי זֶה לֹא יְזִיזוּהוּ מִמְּקוֹמו. ומבאר הרי"ף את הדברים, פֵּירוּשׁ, כָּל אָדָם שֶׁשָּׁבַת בְּמָקוֹם, יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְאִם נָתַן אֶת עֵירוּבוֹ בְּסוֹף אַלְפַּיִם אַמָּה לְמִזְרָח, יֵשׁ לוֹ לַהֲלוֹךְ עוֹד מִמְּקוֹם עֵירוּבוֹ לְמִזְרָח אַלְפַּיִם אַמָּה, וְהֵן הָאַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁהָיוּ לוֹ בְּמַעֲרָב קודם שעירב, וכְּשֶׁנָּתַן אֶת עֵירוּבוֹ לְסוֹף אַלְפַּיִם אַמָּה לַמִּזְרָח הֶעְתִּיק (-העביר) אֶת הָאַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁהָיָה לוֹ בַּמַּעֲרָב לְרוּחַ הַמִּזְרָח, וְנֶאֱסַר לְהַלֵּךְ לְרוּחַ הַמַּעֲרָב אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת. וְאִם נָתַן עֵירוּבוֹ בְּסוֹף אֶלֶף אַמָּה לַמִזְרָח מִמְּקוֹם שְׁבִיתָתוֹ, נִמְצָא שֶׁהֶעְתִּיק אֶלֶף אַמָּה לַמִזְרָח מִן הָאַלְפַּיִם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּרוּחַ הַמַּעֲרָב, וְנִשְׁאַר לוֹ בַּמַּעֲרָב אֶלֶף אַמָּה, וְנִמְצָא מְהַלֵּךְ לְרוּחַ הַמִּזְרָח שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אַמָּה, וּלְרוּחַ הַמַּעֲרָב אֶלֶף אַמָּה. עַכְשָׁיו, אִם שָׁאֲלוּ שְׁנַיִם חָלוּק אֶחָד, זֶה לֵילֵךְ בּוֹ שַׁחֲרִית לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לְרוּחַ מִזְרָח, וְזֶה לֵילֵךְ בּוֹ עַרְבִית לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְרוּחַ מַעֲרָב, אוֹ שֶׁהָיָה בֵּית הַמִּדְרָשׁ בַּצָּפוֹן וּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּדָּרוֹם, וְנָתַן הָאֶחָד שֶׁהוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ לְצָפוֹן אֶת עֵירוּבוֹ בְּסוֹף אֶלֶף אַמָּה בַּצָּפוֹן, הֲרֵי נִשְׁאַר לוֹ אֶלֶף אַמָּה בַּדָּרוֹם, וְאֵין לוֹ לְהַלֵּךְ לַדָּרוֹם אֶלָּא אוֹתָם אֶלֶף אַמָּה בִּלְבַד, וְכֵיוָן שֶׁזֶּה הֶחָלוּק קָנָה שְׁבִיתָה גם כְּרַגְלֵי זֶה שֶׁעֵירֵב עָלָיו לְצָפוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁחֲבֵירוֹ עֵירֵב בְּסוֹף אֶלֶף אַמָּה לַדָּרוֹם ויֵשׁ לוֹ (-לחברו) לְהַלֵּךְ בעצמו בַּדָּרוֹם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אַמָּה, מכל מקום אֵין לוֹ רְשׁוּת לְהַלֵּךְ בְּזֶה הֶחָלוּק לַדָּרוֹם אֶלָּא עַד אֶלֶף אַמָּה בִּלְבַד, שֶׁהוּא כְּרַגְלֵי מִי שֶׁעֵירֵב עָלָיו לַצָּפוֹן. וְכֵן זֶה שֶׁעֵירֵב לְצָפוֹן, כֵּיוָן שֶׁחֲבֵירוֹ עֵירֵב לְדָרוֹם בְּסוֹף אֶלֶף אַמָּה, וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ בְּצָפוֹן אֶלָּא אֶלֶף אַמָּה בִּלְבָד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְזֶה שֶׁעֵירֵב לְצָפוֹן רשות לְהַלֵּךְ לְצָפוֹן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אַמָּה, מכל מקום אֵין לוֹ לֵילֵךְ בְּזֶה הֶחָלוּק לְצָפוֹן חוּץ מֵאֶלֶף אַמָּה בִּלְבַד, שֶׁהִיא כְּרַגְלֵי מִי שֶׁעֵירֵב עָלָיו לַדָּרוֹם. וְזֶהוּ פֵּירוּשׁ 'זֶה שֶׁעֵירֵב עָלָיו לְצָפוֹן מְהַלֵּךְ לְצָפוֹן כְּרַגְלֵי מִי שֶׁעֵירֵב עָלָיו לַדָּרוֹם, וְזֶה שֶׁעֵירֵב עָלָיו לַדָּרוֹם מְהַלֵּךְ לַדָּרוֹם כְּרַגְלֵי מִי שֶׁעֵירֵב לַצָּפוֹן'. ומה שאמרו 'וְאִם מִיצְּעוּ עָלָיו אֶת הַתְּחוּם הֲרֵי זֶה לֹא יְזִיזוּהוּ מִמְּקוֹמוֹ', כְּלוֹמַר, אִם כָּל אֶחָד מֵהֶן נָתַן אֶת עֵירוּבוֹ בְּסוֹף אַלְפַּיִם אַמָּה, זה לצפון וזה לדרום, נִמְצָא מִי שֶׁעֵירֵב לְצָפוֹן אֵין לוֹ לְהַלֵּךְ בַּדָּרוֹם אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת, וּמִי שֶׁעֵירֵב לַדָּרוֹם אֵין לוֹ לְהַלֵּךְ בַּצָפוֹן אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת, וְכֵיוָן שֶׁהֶחָלוּק קָנָה שְׁבִיתָה כְּרַגְלֵי שְׁנֵיהֶם, הֲרֵי זֶה לֹא יְזִיזוּהוּ מִמְּקוֹמו.