שיעור 32, ספר דניאל, פרק ג, כו-כז

כו בֵּאדַ֜יִן קְרֵ֣ב נְבֽוּכַדְנֶצַּ֗ר לִתְרַע֮ אַתּ֣וּן נוּרָ֣א יָקִֽדְתָּא֒ עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר שַׁדְרַ֨ךְ מֵישַׁ֧ךְ וַֽעֲבֵד־נְג֛וֹ עַבְד֛וֹהִי דִּֽי־אֱלָהָ֥א עִלָּאָ֖ה פֻּ֣קוּ וֶֽאֱת֑וֹ בֵּאדַ֣יִן נָֽפְקִ֗ין שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֛ךְ וַֽעֲבֵ֥ד נְג֖וֹ מִן־גּ֥וֹא נוּרָֽא׃ כז וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א סִגְנַיָּ֣א וּפַֽחֲוָתָא֮ וְהַדָּֽבְרֵ֣י מַלְכָּא֒ חָזַ֣יִן לְגֻבְרַיָּ֣א אִלֵּ֡ךְ דִּי֩ לָֽא־שְׁלֵ֨ט נוּרָ֜א בְּגֶשְׁמְה֗וֹן וּשְׂעַ֤ר רֵֽאשְׁהוֹן֙ לָ֣א הִתְחָרַ֔ךְ וְסַרְבָּֽלֵיה֖וֹן לָ֣א שְׁנ֑וֹ וְרֵ֣יחַ נ֔וּר לָ֥א עֲדָ֖ת בְּהֽוֹן׃

(כו) בֵּאדַיִן קְרֵב נְבוּכַדְנֶצַּר לִתְרַע אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא – אז התקרב נבוכדנצר לפתח כבשן האש הבוער, עָנֵה וְאָמַר, שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, עַבְדוֹהִי דִּי אֱלָהָא עִלָּאָה – עבדיו של האלהים העליון (כי הכיר עתה שכל האלילים שהאמין בהם הם כאין כלפי ה', שהוא האל העליון, ולפניו נכנעים כל הכוחות, העליונים והתחתונים), פֻּקוּ וֶאֱתוֹ – צאו מתוך הכבשן, ובואו אלי. בֵּאדַיִן נָפְקִין שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מִן גּוֹא נוּרָא – אז יצאו חנניה מישאל ועזריה מתוך האש.

(כז) כשיצאו מהאש ובאו אל נבוכדנצר, וּמִתְכַּנְּשִׁין – נאספו אליהם כל השרים החשובים שהיו שם, אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא, סִגְנַיָּא, וּפַחֲוָתָא, וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא – ויועצי המלך (לעיל (פסוק ב) הוזכרו גם 'אֲדַרְגָּזְרַיָּא, גְדָבְרַיָּא, דְּתָבְרַיָּא, תִּפְתָּיֵא', וכעת לא הוזכרו, כיון שהם היו כהני עבודה זרה, ובראותם כעת שה' הוא האלהים השליט על כל העולם, התביישו בעבודתם ולא באו), וכל אותם שרים חָזַיִן לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ – רואים את האנשים הללו, שהם חנניה מישאל ועזריה, דִּי לָא שְׁלֵט נוּרָא בְּגֶשְׁמְהוֹן – שלא שלטה האש בגופם, וּשְׂעַר רֵאשְׁהוֹן לָא הִתְחָרַךְ – ושער ראשם לא נחרך, וְסַרְבָּלֵיהוֹן לָא שְׁנוֹ – ובגדיהם לא הִשְׁתַּנּוּ מהאש, וְרֵיחַ נוּר לָא עֲדָת בְּהוֹן – וריח של אש לא עברה בהם, ומתוך כך לא היה מי שיכול להכחיש את הנס.