מסכת עירובין, פרק ו, משנה ט

משנה ט: שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, עֵרְבָה הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרְבָה הַחִיצוֹנָה, הַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. הַחִיצוֹנָה וְלֹא הַפְּנִימִית, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. עֵרְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ, זוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְזוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר הַחִיצוֹנָה, שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסְרַתָּהּ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסְרַתָּהּ:

משנתנו עוסקת בשתי חצרות סמוכות, אחת פנימית הפתוחה לחצר החיצונית ולא למבוי, ואחת חיצונית הפתוחה למבוי, ויבוארו בה דיני העירוב בכל אחת מהחצרות הללו: שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת הבנויות זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, אם עֵרְבָה הַפְּנִימִית – בני החצר הפנימית עירבו ביניהם, וְלֹא עֵרְבָה הַחִיצוֹנָה – ובני החצר החיצונה לא עירבו כלל (לא ביניהם ולא עם בני הפנימית), החצר הַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת, כיון שיכולים הם לסגור את השער ולמנוע מבני החיצונה להכנס לרשותם, נמצא שזו רשות בפני עצמה שכל דריה עירבו יחד, וְאילו החִיצוֹנָה אֲסוּרָה, שהרי לא עירבו.

עירבה החצר הַחִיצוֹנָה, וְלֹא עירבה החצר הַפְּנִימִית, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת, הפנימית אסורה מאחר ולא עירבה, והחיצונית אסורה מחמת שבני הפנימית, שלא עירבו, עוברים דרך החיצונה, ודריסת רגל כזו מבטלת את עירובן של בני החצר החיצונה.

אם עירבו שתי החצרות, אך לא עירבו יחד, אלא עֵרְבָה חצר זוֹ לְעַצְמָהּ וְחצר זוֹ לְעַצְמָהּ, זוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, ואינן אוסרות זו את זו, אך אסור לטלטל מחצר לחצר, כיון שלא עירבו שתי החצרות יחד (ואף שבני החצר הפנימית עוברים בחצר החיצונה, סובר תנא קמא שכיון שהם מותרים בחצרם הפנימית, אינם אוסרים בהליכתם את החצר החיצונה). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר את הַחִיצוֹנָה, מאחר ולא עירבה יחד עם הפנימית, שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל של בני הפנימית, שלא עירבו עם החיצונה, אוֹסַרְתָּהּ (אבל הפנימית אינה נאסרת, לפי שאין בני החיצונה עוברים בה). וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּה, ואפילו אם לא עירבה הפנימית כלל, אין הליכתם של בני החצר הפנימית אוסרת את בני החיצונה.