מסכת חלה, פרק ב, משנה א
פרק ב, משנה א: פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, חַיָּבִים בַּחַלָּה. יָצְאוּ מִכָּאן לְשָׁם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב, וְרַבִּי עֲקִיבָא פּוֹטֵר:
פרק ב, משנה א: פֵּרוֹת – תבואה של חוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, חַיָּבִים בַּחַלָּה, שנאמר 'בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה', ללמד שבארץ ישראל יש חיוב הפרשת חלה על כל התבואות, גם אותם שהגיעו מחוץ לארץ, יָצְאוּ הפירות מִכָּאן לְשָׁם – מארץ ישראל לחוץ לארץ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב, שנאמר 'וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה", ללמד שלחם הארץ חייב תמיד בחלה, בין שהוא נאכל בארץ ישראל ובין שהוא נאכל בחוץ לארץ, וְרַבִּי עֲקִיבָא פּוֹטֵר, שנאמר 'מביא אתכם שמה', ללמד שרק 'שמה', כלומר בארץ ישראל, יש חיוב הפרשת חלה, ולא בחוץ לארץ, אף על פי שאוכלים שם את לחם הארץ.
