פרק טז: הלוואות והחלפות בסוגי מטבע

הלואה במטבע מקומי

יד. בארבעה תנאים מותר ללוות מטבע מקומי על מנת לפרוע במטבע חוץ:

א) יש לו הכל: אין ההיתר מועיל אלא אם כן יש לו את כל הסכום שברצונו ללוות, ואין מועיל אם יש לו מטבע אחד כדלעיל.

ולכן, אם ברצונו ללוות 4000 ש"ח על מנת לפרוע 1000 ליש"ט, אין זה מספיק שיש לו ליש"ט אחד, אלא צריך שיהיו ברשותו 1000 ליש"ט.

ב) לא יפרש: אסור לפרש לו שבתמורה להקדמת הכסף אינו מעלה לו את המחיר.

ג) בלשון מכירה: אסור לדבר בלשון הלואה אלא בלשון מכירה.

ולכן, יאמר המלוה 'מכור לי 1000 ליש"ט', או יאמר הלוה 'תן לי 4000 ש"ח ואתן לך 1000 ליש"ט'.

ד) לא יפרע במטבע שלוה: יש להחמיר שלא יפרע הלוה בסוף במטבע מקומי כפי השווי בשעת הפרעון, כיון שהדבר נראה כהלואה בריבית. ואם התנה כן מראש, אסור מן הדין.

ולכן, בדוגמא הנ"ל, אם קיבל 4000 ש"ח (שווי 1000 ליש"ט), לא יפרע לו 4200 ש"ח כשווי הליש"ט בעת הפרעון, אלא יפרע בליש"ט, או במטבע זר אחר.