מסכת נגעים, פרק יב, משנה ג

משנה ג: וְכַמָּה אֲבָנִים יְהוּ בוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אַרְבַּע. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׁמֹנֶה. שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, עַד שֶׁיֵּרָאֶה כִשְׁנֵי גְרִיסִין עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים אוֹ עַל אֶבֶן אֶחָת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, עַד שֶׁיֵּרָאֶה כִשְׁנֵי גְרִיסִין עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים, לֹא עַל אֶבֶן אֶחָת. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד שֶׁיֵּרָאֶה כִשְׁנֵי גְרִיסִין עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים בִּשְׁנֵי כְתָלִים בַּזָּוִית, אָרְכּוֹ כִּשְׁנֵי גְרִיסִין וְרָחְבּוֹ כַּגְּרִיס:

משנה ג: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, כדי שבית יטמא בנגעים יש צורך שיהיו בכל אחד מכתליו גם אבנים. מבררת המשנה, וְכַמָּה אֲבָנִים יְהוּ בוֹ – בבית, ויהא טמא בנגעים, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אַרְבַּע אבנים, אחת לכל כותל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׁמֹנֶה אבנים, שתים לכל כותל. ומבארת המשנה את טעמי מחלוקתם, לפי שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אין הבית מיטמא עַד שֶׁיֵּרָאֶה נגע בשיעור כִשְׁנֵי גְרִיסִין עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים אוֹ עַל אֶבֶן אֶחָת, ולכן די באבן אחת לכל כותל. ואילו רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אין הבית מיטמא עַד שֶׁיֵּרָאֶה נגע בשיעור כִשְׁנֵי גְרִיסִין עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים, ולֹא עַל אֶבֶן אֶחָת, ולכן יש צורך שיהא בכל כותל לכל הפחות שתי אבנים. ומביאה המשנה שיטה שלישית בענין זה, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אין הבית מיטמא בנגעים עַד שֶׁיֵּרָאֶה נגע בשיעור כִשְׁנֵי גְרִיסִין, עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים, בִּשְׁנֵי כְתָלִים הנמצאים בַּזָּוִית (כיון שנאמר 'קיר' ונאמר 'קירות', ואיזהו קיר שהוא כמו קירות, זו קרן זוית שבין שני קירות), ולכן לדבריו יש צורך שיהיה בכל קיר לכל הפחות אבן אחת, ויהיו שתי האבנים סמוכות זו לזו בקרן זוית של הקיר, ולדברי הכל יש צורך שיהא אָרְכּוֹ של הנגע כִּשְׁנֵי גְרִיסִין, וְרָחְבּוֹ כַּגְּרִיס.