שיעור 28, ספר עזרא, פרק ז, יא-יג

יא וְזֶ֣ה ׀ פַּרְשֶׁ֣גֶן הַֽנִּשְׁתְּוָ֗ן אֲשֶׁ֤ר נָתַן֙ הַמֶּ֣לֶךְ אַרְתַּחְשַׁ֔סְתְּא לְעֶזְרָ֥א הַכֹּהֵ֖ן הַסֹּפֵ֑ר סֹפֵ֞ר דִּבְרֵ֧י מִצְוֹת־יְהוָ֛ה וְחֻקָּ֖יו עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ יב אַ֨רְתַּחְשַׁ֔סְתְּא מֶ֖לֶךְ מַלְכַיָּ֑א לְעֶזְרָ֣א כָֽ֠הֲנָא סָפַ֨ר דָּתָ֜א דִּֽי־אֱלָ֧הּ שְׁמַיָּ֛א גְּמִ֖יר וּכְעֶֽנֶת׃ יג מִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י כָל־מִתְנַדַּ֣ב בְּמַלְכוּתִי֩ מִן־עַמָּ֨א יִשְׂרָאֵ֜ל וְכָֽהֲנ֣וֹהִי וְלֵֽוָיֵ֗א לִמְהָ֧ךְ לִֽירוּשְׁלֶ֛ם עִמָּ֖ךְ יְהָֽךְ׃

֍           ֍            ֍

(יא) וְזֶה פַּרְשֶׁגֶן הַנִּשְׁתְּוָן – וזהו המכתב שתורגם והושווה מלשון פרס ללשון ארמית, אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר, והטעם שכונה 'סופר' הוא כיון שהיה סֹפֵר ומונה את דִּבְרֵי מִצְו‍ֹת ה' וְחֻקָּיו, והיה מכתב זה עַל [-עבור] יִשְׂרָאֵל.

(יב) וכך היה נוסח האגרת, ומנהגם היה לכתוב בתחילה את שם כותב המכתב, אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא – מלך המלכים, לְעֶזְרָא כָהֲנָא סָפַר דָּתָא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא – לעזרא הכהן סופר הדת של אלהי השמים, ובלשון הפקודה עצמה היה כתוב גם את שמות כל העמים שבעבר הנהר, כי הפקודה היתה גם אליהם, אך בהעתקה קיצרו וכתבו רק את עזרא הסופר, גְּמִיר – כמו 'וגומר', כלומר, ושאר העמים, עד וּכְעֶנֶת, שהם האחרונים המוזכרים בין העמים.

(יג) מאחר ובציווי הראשון של כורש נכתב רק ההיתר לצאת לארץ ישראל עבור בניית בית המקדש, הרי לאחר שהסתיימה בניינתו לא היתה להם רשות לצאת, ולכן כתב פקודה חדשה, מִנִּי שִׂים טְעֵם – ממני יצא ציווי זה, דִּי כָל מִתְנַדַּב בְּמַלְכוּתִי – שכל מי שיתנדב במלכותי מִן עַמָּא יִשְׂרָאֵל וְכָהֲנוֹהִי וְלֵוָיֵא – מעם ישראל, והכהנים והלויים, לִמְהָךְ לִירוּשְׁלֶם עִמָּךְ – לצאת לירושלים איתך, עזרא, יְהָךְ – יהא רשאי ללכת.