שיעור 39, ספר עזרא, פרק ט, יא-טו
יא אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֗יתָ בְּיַ֨ד עֲבָדֶ֣יךָ הַנְּבִיאִים֮ לֵאמֹר֒ הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֤ם בָּאִים֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֤רֶץ נִדָּה֙ הִ֔יא בְּנִדַּ֖ת עַמֵּ֣י הָֽאֲרָצ֑וֹת בְּתוֹעֲבֹֽתֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֥ר מִלְא֛וּהָ מִפֶּ֥ה אֶל־פֶּ֖ה בְּטֻמְאָתָֽם׃ יב וְ֠עַתָּה בְּֽנוֹתֵיכֶ֞ם אַל־תִּתְּנ֣וּ לִבְנֵיהֶ֗ם וּבְנֹֽתֵיהֶם֙ אַל־תִּשְׂא֣וּ לִבְנֵיכֶ֔ם וְלֹֽא־תִדְרְשׁ֧וּ שְׁלֹמָ֛ם וְטֽוֹבָתָ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם לְמַ֣עַן תֶּֽחֶזְק֗וּ וַֽאֲכַלְתֶּם֙ אֶת־ט֣וּב הָאָ֔רֶץ וְהֽוֹרַשְׁתֶּ֥ם לִבְנֵיכֶ֖ם עַד־עוֹלָֽם׃ יג וְאַֽחֲרֵי֙ כָּל־הַבָּ֣א עָלֵ֔ינוּ בְּמַֽעֲשֵׂ֨ינוּ֙ הָֽרָעִ֔ים וּבְאַשְׁמָתֵ֖נוּ הַגְּדֹלָ֑ה כִּ֣י ׀ אַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ חָשַׂ֤כְתָּֽ לְמַ֨טָּה֙ מֵֽעֲוֹנֵ֔נוּ וְנָתַ֥תָּה לָּ֛נוּ פְּלֵיטָ֖ה כָּזֹֽאת׃ יד הֲנָשׁוּב֙ לְהָפֵ֣ר מִצְוֹתֶ֔יךָ וּ֨לְהִתְחַתֵּ֔ן בְּעַמֵּ֥י הַתֹּֽעֵב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הֲל֤וֹא תֶֽאֱנַף־בָּ֨נוּ֙ עַד־כַּלֵּ֔ה לְאֵ֥ין שְׁאֵרִ֖ית וּפְלֵיטָֽה׃ טו יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ צַדִּ֣יק אַ֔תָּה כִּֽי־נִשְׁאַ֥רְנוּ פְלֵיטָ֖ה כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הִנְנ֤וּ לְפָנֶ֨יךָ֙ בְּאַשְׁמָתֵ֔ינוּ כִּ֣י אֵ֥ין לַֽעֲמ֛וֹד לְפָנֶ֖יךָ עַל־זֹֽאת׃
֍ ֍ ֍
(יא) אֲשֶׁר צִוִּיתָ בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ, אֶרֶץ נִדָּה [-טמאה] הִיא, בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת, בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל פֶּה בְּטֻמְאָתָם.
(יב) וְעַתָּה, בְּנוֹתֵיכֶם אַל תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם, וּבְנֹתֵיהֶם אַל תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם, וְלֹא תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם עַד עוֹלָם, לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וַאֲכַלְתֶּם אֶת טוּב הָאָרֶץ וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם.
(יג) וְאַחֲרֵי כָּל הַבָּא עָלֵינוּ, הרי זה רק בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה, כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ – מנעת ועצרת את הרעה, עד שהיא באה בשיעור שהוא לְמַטָּה מֵעֲוֹנֵנוּ, כי לפי ריבוי העוונות היה העונש צריך להיות גדול יותר, וְנָתַתָּה לָּנוּ על ידי זה פְּלֵיטָה כָּזֹאת.
(יד) ואחרי כל זאת, הֲנָשׁוּב לְהָפֵר מִצְוֹתֶיךָ וּלְהִתְחַתֵּן בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה, הֲלוֹא מחמת כן תֶאֱנַף בָּנוּ [-תכלה בנו את חרון אפך] עַד כַּלֵּה, לְאֵין [-ולא תהיה לנו] שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה.
(טו) ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, צַדִּיק אַתָּה על העבר, כִּי בצדקתך נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה, כי הענשת אותנו פחות מהראוי לנו, וגם על העתיד תצדק בדינך, כי הִנְנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ, של נישואי הנכריות, כִּי אֵין לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ כלל וללמד זכות עַל העבירה הזֹאת.
