שיעור 15, ספר נחמיה, פרק ד, יג-יז

יג וָֽאֹמַ֞ר אֶל־הַֽחֹרִ֤ים וְאֶל־הַסְּגָנִים֙ וְאֶל־יֶ֣תֶר הָעָ֔ם הַמְּלָאכָ֥ה הַרְבֵּ֖ה וּרְחָבָ֑ה וַֽאֲנַ֗חְנוּ נִפְרָדִים֙ עַל־הַ֣חוֹמָ֔ה רְחוֹקִ֖ים אִ֥ישׁ מֵֽאָחִֽיו׃ יד בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר תִּשְׁמְעוּ֙ אֶת־ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר שָׁ֖מָּה תִּקָּֽבְצ֣וּ אֵלֵ֑ינוּ אֱלֹהֵ֖ינוּ יִלָּ֥חֶם לָֽנוּ׃ טו וַֽאֲנַ֖חְנוּ עֹשִׂ֣ים בַּמְּלָאכָ֑ה וְחֶצְיָ֗ם מַֽחֲזִיקִים֙ בָּֽרְמָחִ֔ים מֵֽעֲל֣וֹת הַשַּׁ֔חַר עַ֖ד צֵ֥את הַכּֽוֹכָבִֽים׃ טז גַּ֣ם בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָמַ֣רְתִּי לָעָ֔ם אִ֣ישׁ וְנַֽעֲר֔וֹ יָלִ֖ינוּ בְּת֣וֹךְ יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְהָֽיוּ־לָ֧נוּ הַלַּ֛יְלָה מִשְׁמָ֖ר וְהַיּ֥וֹם מְלָאכָֽה׃ יז וְאֵ֨ין אֲנִ֜י וְאַחַ֣י וּנְעָרַ֗י וְאַנְשֵׁ֤י הַמִּשְׁמָר֙ אֲשֶׁ֣ר אַֽחֲרַ֔י אֵין־אֲנַ֥חְנוּ פֹֽשְׁטִ֖ים בְּגָדֵ֑ינוּ אִ֖ישׁ שִׁלְח֥וֹ הַמָּֽיִם׃

֍           ֍            ֍

(יג) לאחר זמן, כשראו שהאויבים אינם באים אליהם, התפזרו למקומותיהם, וכל משפחה בנתה את חלק החומה שלה, וָאֹמַר אֶל הַחֹרִים וְאֶל הַסְּגָנִים וְאֶל יֶתֶר הָעָם, הַמְּלָאכָה הַרְבֵּה וּרְחָבָה, ואי אפשר לעשותה כשכולם נמצאים יחד במקום אחד, וַאֲנַחְנוּ נִפְרָדִים עַל הַחוֹמָה, רְחוֹקִים אִישׁ מֵאָחִיו.

(יד) ולכן אני מצוה אתכם, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר, שָׁמָּה תִּקָּבְצוּ אֵלֵינוּ, ואֱלֹהֵינוּ יִלָּחֶם לָנוּ.

(טו) ומעתה לא יעשו כפי שנהגו עד עתה, שכל אחד מהאנשים בונה ביד אחת ומתכונן למלחמה ביד השניה, כיון שאין תועלת בכך, שהרי אם יבואו עליהם האויבים לא יוכלו אותם מעט אנשים הנמצאים במקום אחד להלחם בהם, אלא וַאֲנַחְנוּ, חצי מהעם, עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה בשתי ידינו, וְחֶצְיָם – חצי מהאנשים אינם עובדים כלל אלא רק מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים, ומסתובבים סביב העיר והחומה, מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים.

(טז) גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְתִּי לָעָם, אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם, וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר – שמירה מהאויבים, וְהַיּוֹם למְלָאכָה בבניית החומה.

(יז) וְאֵין אֲנִי וְאַחַי וּנְעָרַי וְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר אַחֲרַי, אֵין אֲנַחְנוּ פֹשְׁטִים בְּגָדֵינוּ, אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּיִם – ואיננו שולחים בגדינו לכיבוס במים, כיון שהיו עסוקים תמיד בשמירה ובמלאכה.