ספר המדע: הלכות יסודי התורה, פרק ט, ג
ג) וכן נביא שעבר על דברי עצמו, ונביא הכובש את נבואתו שהצטווה לאומרה, ואינו אומרה, חייב מיתה בידי שמים, ובשלשתן [באדם שאינו שומע לקול הנביא, נביא העובר על דברי עצמו, ונביא הכובש את נבואתו] נאמר 'אנכי אדרוש מעמו'.
וכשם שמצוה לשמוע בקול הנביא בדברי הרשות, כן אם יאמר לנו הנביא, שנודע לנו שהוא נביא, לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה, או אפילו על מצות הרבה, בין קלות בין חמורות, אך יאמר לעבור עליהם רק לפי שעה, מצוה לשמוע לו, וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה [-שקיבלו כן הלכה למשה מסיני], בכל דבר, אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה, כפי שאמר אליהו הנביא בהר הכרמל לעבור על איסור הקרבת קרבנות מחוץ לבית המקדש, שמע לו ועשה כהוראתו, חוץ מעבודת כוכבים, שאסור לשמוע לנביא לעבוד עבודה זרה, אפילו אם יאמר שזו הוראת שעה, והוא – וההיתר לעבור על דברי תורה בהוראת הנביא הוא בתנאי שיהיה הדבר לפי שעה, כגון אליהו הנביא בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ [-מחוץ לבית המקדש], והיה בכך איסור, שהרי ירושלים כבר נבחרת לכך, והמקריב בחוץ חייב כרת, ואף על פי כן מפני שהוא נביא מצוה לשמוע לו, וגם בזה נאמר 'אליו תשמעון', ואילו שאלו ישראל שבאותו זמן את אליהו, ואמרו לו, היאך נעקור מה שנאמר בתורה 'פן תעלה עולותיך בכל מקום', היה אליהו משיב ואומר, לא נעקור מה שכתוב בתורה, אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת, כמו שצוה משה, אבל אני אקריב היום בחוץ, כהוראת שעה, בדבר ה' שציוה עלי לעשות כן, כדי להכחיש נביאי הבעל, ובאופן זה מצוה וחובה לשמוע בקול הנביא. ועל הדרך הזאת של הוראת שעה, אם צוו כל הנביאים לעבור לפי שעה, מצוה לשמוע להם. ואם אמרו הנביאים שהדבר שציוה משה נעקר לעולם, אסור לשמוע להם, ומיתתו של הנביא האומר כן בחנק, שהתורה אמרה 'לנו ולבנינו עד עולם':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
