ספר המדע: הלכות דעות, פרק ו, ג-ד
ג) מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך', לפיכך צריך כל אדם לספר בשבחו של חבירו, ולחוס על ממונו של חבירו, כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו. והמתכבד בקלון חבירו, אין לו חלק לעולם הבא:
ד) אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה, יש בה שתי מצות עשה, אחת מפני שהוא בכלל ריעים, וכפי שיש מצוה לאהוב כל אחד מישראל המכונה 'רעך' כך יש מצוה לאהוב את הגר, ואחת נוספת מפני שהוא גר, והתורה אמרה 'ואהבתם את הגר', צוה ה' על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו, שנאמר לשון דומה לגבי אהבת ה', 'ואהבת את ה' אלהיך', הקדוש ברוך הוא עצמו אוהב גרים, שנאמר 'ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
