ספר המדע: הלכות תלמוד תורה, פרק ד, א-ב
א) אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון, נאה במעשיו, או לְתָּם. אבל אם היה התלמיד הולך בדרך לא טובה, תחילה מחזירין אותו למוטב, ומנהיגין אותו בדרך ישרה, ובודקין אותו, ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו. אמרו חכמים, כל השונה [-המלמד] לתלמיד שאינו הגון, כאילו זרק אבן למרקוליס [-עבודה זרה, שעובדים אותה על ידי זריקת אבנים], שנאמר 'כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד', ואין כבוד אלא תורה, שנאמר 'כבוד חכמים ינחלו'. וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה, אף על פי שחכם גדול הוא, וכל העם צריכין לו, מכל מקום אין מתלמדין ממנו עד שובו למוטב, שנאמר 'כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא', אמרו חכמים בדרשת פסוק זה, אם הרב דומה למלאך ה' צבאות, תורה יבקשו מפיהו, ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיהו:
ב) כיצד מלמדים, הרב יושב בראש, והתלמידים מוקפים לפניו כעטרה [-ככתר] כדי שיהו כלם רואים את הרב ושומעים את דבריו. ולא ישב הרב על הכסא ותלמידיו על הקרקע, אלא או הכל יושבים על הארץ, או הכל על הכסאות. ובראשונה היה הרב יושב והתלמידים עומדים, ומקודם חורבן בית שני נהגו הכל ללמד לתלמידים והם יושבים:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
