ספר המדע: הלכות תלמוד תורה, פרק ד, ו-ז
ו) אין שואלין את הרב כשיכנס למדרש, עד שתתישב דעתו עליו. ואין התלמיד שואל כשיכנס, עד שיתישב, וינוח. ואין שואלין שנים כאחד. ואין שואלין את הרב מענין אחר, אלא מאותו הענין שהן עסוקין בו, כדי שלא יתבייש בכך שאינו יודע להשיב בענין שאין עסוקים בו. ויש לרב להטעות את התלמידים בשאלותיו, ובמעשים שעושה בפניהם שנראים כמעשים שלא על פי הדין, כדי לחדדן, וכדי שידע אם זוכרים הם מה שלמדם או אינם זוכרים, ואין צריך לומר שיש לו רשות לשאול אותם בענין אחר, שאין עוסקין בו, כדי לזרזם:
ז) אין שואלין מעומד, ואין משיבין מעומד, ולא ממקום גבוה, ולא ממקום רחוק, ולא מאחורי הזקנים. ואין שואלין הרב אלא בענין שהן קורין בו [כלומר, מלבד מה שהתבאר לעיל (ה"ו) שאין שואלים אלא בענין שעוסקים בו, הרי גם באותו ענין אין שואלים אלא באותו חלק שעוסקים בו עתה, וכגון שאם עוסקים בדיני שבת לא ישאלנו בדיני יום טוב, ואף בדיני שבת עצמם, אם עוסקים בעניני הוצאה, אל ישאל בענין תיקון כלי]. ואין שואלין אלא מיראה. ולא ישאל בענין אחד יותר משלש הלכות:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
