ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ב, ט-י
ט) מגדף, שחזר בו בתוך כדי דיבור, אינו כלום – אין חזרתו מועילה לו, אלא כיון שגידף בעדים, הרי זה נסקל.
מי שגידף את השם בשם עבודת כוכבים, אף שאינו נהרג בבית דין, קנאים פוגעים בו, והורגים אותו. ואם לא הרגוהו קנאים, ובא לבית דין, אינו נסקל עד ש'יברך' בשם מן השמות המיוחדים, וכפי שהתבאר לעיל:
י) כל השומע ברכת השם, חייב לקרוע את בגדיו, ואפילו על ברכת הכינויין [-גידוף באחד משמות הכינויים, שאינו השם המפורש] חייב לקרוע, והוא – ובתנאי שישמענה מישראל, אחד השומע, ואחד השומע מפי השומע, חייב לקרוע. אבל השומע מפי העובד כוכבים, אינו חייב לקרוע. ולא קרעו אליקים ושבנא את בגדיהם בזמן חזקיהו המלך (מלכים ב' יח לז) אלא מפני שרבשקה, שגידף את שם ה', היה ישראל מומר. כל העדים והדיינים סומכים את ידיהם, אחד אחד, על ראש המגדף, ואומר לו 'דמך בראשך שאתה גרמת לך', ואין בכל הרוגי בית דין מי שסומכים עליו את ידיהם אלא מגדף בלבד, שנאמר 'וסמכו כל השומעים את ידיהם':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
