ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ג, ג
ג) ואזהרה [-איסור לא תעשה] של עבודות אלו וכיוצא בהן, שהן מיוחדות לכל מין של עבודה זרה בפני עצמו, הוא מה שכתוב 'ולא תעבדם', והיינו בדרך העבודה המיוחדת להם. במה דברים אמורים, בשאר עבודות, חוץ ממשתחוה, וזובח, ומקטיר, ומנסך, אבל העובד באחת מארבע עבודות אלו לאחד מכל מיני עבודת כוכבים, חייב, ואף על פי שאין דרך עבודתו בכך, כיצד, הרי שניסך לפעור, או שזבח למרקוליס, אף שאין דרך לעובדם בכך, הרי זה חייב, שנאמר 'זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו', והרי זביחה בכלל כל עבודה האסורה לעבודה זרה היתה, ולמה יצאת – מדוע הוציאה התורה מכלל שאר העבודות בכך שפירטה אותה בפירוש, לומר לך, מה זביחה מיוחדת שעובדין בה לה', וחייב הזובח לאל אחר סקילה עליה, בין היתה דרך עבודתו בזביחה או שעבודתו אינה בזביחה, אף כל עבודה שהיא מיוחדת לה', אם עבד בה לאל אחר, בין שהיתה דרך עבודתו בכך בין שאינה בכך, חייב עליה, לכך נאמר 'לא תשתחוה לאל אחר', לחייב על ההשתחויה אפילו אין דרך עבודתו בכך, והוא הדין למקטר ומנסך וזורק ומנסך, הכל דין אחד הוא, שכיון שאלו עבודות המיוחדות לה', העושה אותם לעבודה זרה, אף אם אין דרכה של אותה עבודה זרה בכך, חייב:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
