ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ה, א-ב
א) המסית אחד מישראל, בין אם היה המסית איש ובין אם היתה המסיתה אשה, הרי זה נסקל, אף על פי שלא עבד המסית ולא המוסת עבודת כוכבים, אלא העונש הוא מפני שהורהו לעבוד, בין שהיה המסית הדיוט בין שהיה נביא, בין שהיה המוסת יחיד איש או אשה, או יחידים, מיתתו בסקילה:
ב) אבל המסית את רוב אנשי העיר, הרי זה נקרא 'מדיח', ואינו נקרא 'מסית'. ואם היה זה שהדיח את רוב העיר נביא, מיתתו בסקילה, והנדחים הרי הן כיחידים, ואינם כאנשי עיר הנדחת עד שיהיו המדיחים שנים, ואחד האומר 'אמרה לי עבודת כוכבים עבדוה', או שאמר 'אמר לי הקב"ה עבדו עבודת כוכבים', הרי זה נביא שהדיח, ואם הודחו אחריו רוב העיר, נסקל. המסית שהסית, בין בלשון רבים בין בלשון יחיד, הרי זה נסקל, כיצד, האומר לחבירו 'אעבוד כוכבים', 'אלך ואעבוד', 'נלך ונעבוד בעבודה פלונית' שדרך אותה עבודת כוכבים להעבד בה, 'אזבח', 'אלך ואזבח', 'נלך ונזבח', 'אקטר', 'אלך ואקטר', 'נלך ונקטר', 'אנסך', 'אלך ואנסך', 'נלך וננסך', 'אשתחוה', 'אלך ואשתחוה', 'נלך ונשתחוה', בכל אחד מלשונות אלו הרי זה מסית. הסית לשנים, הרי הן עדיו, והן מביאין אותו לבית דין ומעידין עליו שכך אמר להן, וסוקלין אותו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
