מסכת שבת, פרק י, משנה ו

משנה ו: הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו זוֹ בָזוֹ אוֹ בְשִׁנָּיו וְכֵן שְׂעָרוֹ וְכֵן שְׂפָמוֹ וְכֵן זְקָנוֹ וְכֵן הַגּוֹדֶלֶת וְכֵן הַכּוֹחֶלֶת וְכֵן הַפּוֹקֶסֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב וַחֲכָמִים אוֹסְרִין מִשּׁוּם שְׁבוּת הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ נָקוּב חַיָּב וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב פָּטוּר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בָּזֶה וּבָזֶה:

משנה ו: אגב המחלוקת שהובאה במשנה הקודמת בדין מלאכה שאינה צריכה לגופה, מביאה משנתנו עתה מחלוקת נוספת. הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו על ידי שחותכן זוֹ בָזוֹ, אוֹ שחותכן בְשִׁנָּיו, וְכֵן התולש בידו את שְׂעָרוֹ, וְכֵן שְׂפָמוֹ, וְכֵן זְקָנוֹ, וזו מלאכה הדומה ל'גוזז'. וְכֵן הַגּוֹדֶלֶת – הקולעת את שערותיה לצמות, שזו מלאכה הדומה ל'בונה', וְכֵן הַכּוֹחֶלֶת – נותנת צבע בעיניה, שזו מלאכה הדומה ל'צובע', וְכֵן הַפּוֹקֶסֶת – מחלקת את שערותיה באמצע הראש לשני צידי הראש, שאף מלאכה זו דומה ל'בונה', בכל הדברים הללו רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב, כיון שהן תולדות מלאכות, וַחֲכָמִים סוברים שאין בזה איסור דאורייתא, אך אף הם אוֹסְרִין זאת מִשּׁוּם שְׁבוּת – מדרבנן.

הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ נָקוּב – שיש בו נקבים [בתחתיתו, או בצדדיו כנגד האדמה שבו], שדרכם הוא יונק מהקרקע, חַיָּב, כיון שהוא נחשב כתולש מצמח המחובר לקרקע ממש. וְהתולש מעציץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, פָּטוּר, כיון שאינו נחשב מחובר לקרקע העולם. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בָּזֶה וּבָזֶה, כיון שלשיטתו אף עציץ נקוב אינו נחשב כמחובר לקרקע.