שיעור 77, ספר שופטים, פרק יט, ח-יג

ח וַיַּשְׁכֵּ֨ם בַּבֹּ֜קֶר בַּיּ֣וֹם הַֽחֲמִישִׁי֮ לָלֶכֶת֒ וַיֹּ֣אמֶר ׀ אֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֗ה סְעָד־נָא֙ לְבָ֣בְךָ֔ וְהִֽתְמַהְמְה֖וּ עַד־נְט֣וֹת הַיּ֑וֹם וַיֹּֽאכְל֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃ ט וַיָּ֤קָם הָאִישׁ֙ לָלֶ֔כֶת ה֥וּא וּפִֽילַגְשׁ֖וֹ וְנַֽעֲר֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֣וֹ חֹֽתְנ֣וֹ אֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֡ה הִנֵּ֣ה נָא֩ רָפָ֨ה הַיּ֜וֹם לַֽעֲר֗וֹב לִֽינוּ־נָ֞א הִנֵּ֨ה חֲנ֤וֹת הַיּוֹם֙ לִ֥ין פֹּה֙ וְיִיטַ֣ב לְבָבֶ֔ךָ וְהִשְׁכַּמְתֶּ֤ם מָחָר֙ לְדַרְכְּכֶ֔ם וְהָֽלַכְתָּ֖ לְאֹֽהָלֶֽךָ׃ י וְלֹֽא־אָבָ֤ה הָאִישׁ֙ לָל֔וּן וַיָּ֣קָם וַיֵּ֗לֶךְ וַיָּבֹא֙ עַד־נֹ֣כַח יְב֔וּס הִ֖יא יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְעִמּ֗וֹ צֶ֤מֶד חֲמוֹרִים֙ חֲבוּשִׁ֔ים וּפִֽילַגְשׁ֖וֹ עִמּֽוֹ׃ יא הֵ֣ם עִם־יְב֔וּס וְהַיּ֖וֹם רַ֣ד מְאֹ֑ד וַיֹּ֨אמֶר הַנַּ֜עַר אֶל־אֲדֹנָ֗יו לְכָה־נָּ֛א וְנָס֛וּרָה אֶל־עִֽיר־הַיְבוּסִ֥י הַזֹּ֖את וְנָלִ֥ין בָּֽהּ׃ יב וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲדֹנָ֔יו לֹ֤א נָסוּר֙ אֶל־עִ֣יר נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑נָּה וְעָבַ֖רְנוּ עַד־גִּבְעָֽה׃ יג וַיֹּ֣אמֶר לְנַֽעֲר֔וֹ לְךָ֥ וְנִקְרְבָ֖ה בְּאַחַ֣ד הַמְּקֹמ֑וֹת וְלַ֥נּוּ בַגִּבְעָ֖ה א֥וֹ בָֽרָמָֽה׃

֍           ֍            ֍

(ח) וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי, לָלֶכֶת, וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה סְעָד נָא לְבָבְךָ, ובאותו יום נזהר שלא לשתות יין, וְהִתְמַהְמְהוּ עַד נְטוֹת הַיּוֹם, וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם.

(ט) וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה, אמנם לא שתית היום יין, אך הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרוֹב, לִינוּ נָא – הרי הגיע הזמן ללון, והרי אם תצא עכשיו בין כך לא תגיע לביתך היום אלא תצטרך ללון באיזה מקום חניה שיהיה בדרכך, ולכן הִנֵּה חֲנוֹת הַיּוֹם לִין פֹּה – עשה כאן את אותה חניה ותלינו כאן, וְיִיטַב לְבָבֶךָ, וְהִשְׁכַּמְתֶּם מָחָר לְדַרְכְּכֶם, וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ ביום אחד, ולא תצטרך לחנות בדרך במקום אחר וללון שם.

(י) וְלֹא אָבָה הָאִישׁ לָלוּן לילה נוסף בבית חמיו, וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ, וַיָּבֹא עַד נֹכַח העיר יְבוּס, הִיא יְרוּשָׁלָם, וְעִמּוֹ צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים מלאים כל טוב, ומחמת כן לא רצה ללון בשדה, כי חשש משודדים, וּפִילַגְשׁוֹ עִמּוֹ, וזהו טעם נוסף לכך שלא רצה ללון בשדה, כי אין דרך האשה ללון בחוץ.

(יא) הֵם עִם יְבוּס – היו הם קרובים לעיר יבוס, שעדיין לא נכבשה על ידי ישראל, וְהַיּוֹם רַד מְאֹד – השמש ירדה מאד והיתה קרובה לשקוע, וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל אֲדֹנָיו, לְכָה נָּא וְנָסוּרָה אֶל עִיר הַיְבוּסִי הַזֹּאת, וְנָלִין בָּהּ.

(יב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו, לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי – עיר שגויים גרים בה, אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה – שאינה משועבדת לישראל [כי היו ערי גויים שהיו משועבדים לישראל ומעלים להם מס], אלא נמשיך בדרכנו וְעָבַרְנוּ עַד גִּבְעָה – עד גבעת בנימין.

(יג) וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ, לְךָ וְנִקְרְבָה בְּאַחַד הַמְּקֹמוֹת – נמשיך בהליכה עד שנגיע אל המקום הקרוב ביותר של ישראל, וְלַנּוּ בַגִּבְעָה אוֹ בָרָמָה, כי לא ידע איזה מקום קרוב יותר, הגבעה או הרמה.