שיעור 87, ספר שופטים, פרק כ, מב-מח

מב וַיִּפְנ֞וּ לִפְנֵ֨י אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־דֶּ֣רֶךְ הַמִּדְבָּ֔ר וְהַמִּלְחָמָ֖ה הִדְבִּיקָ֑תְהוּ וַֽאֲשֶׁר֙ מֵהֶ֣עָרִ֔ים מַשְׁחִיתִ֥ים אוֹת֖וֹ בְּתוֹכֽוֹ׃ מג כִּתְּר֤וּ אֶת־בִּנְיָמִן֙ הִרְדִיפֻ֔הוּ מְנוּחָ֖ה הִדְרִיכֻ֑הוּ עַ֛ד נֹ֥כַח הַגִּבְעָ֖ה מִמִּזְרַח־שָֽׁמֶשׁ׃ מד וַֽיִּפְּלוּ֙ מִבִּנְיָמִ֔ן שְׁמֹנָֽה־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ אֶת־כָּל־אֵ֖לֶּה אַנְשֵׁי־חָֽיִל׃ מה וַיִּפְנ֞וּ וַיָּנֻ֤סוּ הַמִּדְבָּ֨רָה֙ אֶל־סֶ֣לַע הָֽרִמּ֔וֹן וַיְעֹֽלְלֻ֨הוּ֙ בַּֽמְסִלּ֔וֹת חֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיַּדְבִּ֤יקוּ אַֽחֲרָיו֙ עַד־גִּדְעֹ֔ם וַיַּכּ֥וּ מִמֶּ֖נּוּ אַלְפַּ֥יִם אִֽישׁ׃ מו וַיְהִי֩ כָל־הַנֹּ֨פְלִ֜ים מִבִּנְיָמִ֗ן עֶשְׂרִים֩ וַֽחֲמִשָּׁ֨ה אֶ֥לֶף אִ֛ישׁ שֹׁ֥לֵֽף חֶ֖רֶב בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֶֽת־כָּל־אֵ֖לֶּה אַנְשֵׁי־חָֽיִל׃ מז וַיִּפְנ֞וּ וַיָּנֻ֤סוּ הַמִּדְבָּ֨רָה֙ אֶל־סֶ֣לַע הָֽרִמּ֔וֹן שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיֵּֽשְׁבוּ֙ בְּסֶ֣לַע רִמּ֔וֹן אַרְבָּעָ֖ה חֳדָשִֽׁים׃ מח וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל שָׁ֣בוּ אֶל־בְּנֵ֤י בִנְיָמִן֙ וַיַּכּ֣וּם לְפִי־חֶ֔רֶב מֵעִ֤יר מְתֹם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַ֖ד כָּל־הַנִּמְצָ֑א גַּ֛ם כָּל־הֶֽעָרִ֥ים הַנִּמְצָא֖וֹת שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ׃

֍           ֍            ֍

(מב) ובאותה שעה היו בני בנימין מוקפים משלשת צדדיהם, מצפון על ידי מחנה ישראל כולו, ממערב על ידי האורב הראשון, ומדרום על ידי האורב השני, ששרף את העיר, ויצאו לקראת אנשי בנימין שהיו מחוץ לעיר, וַיִּפְנוּ בני בנימין לברוח לִפְנֵי אִישׁ יִשְׂרָאֵל לצד מזרח, אֶל דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, וְהַמִּלְחָמָה הִדְבִּיקָתְהוּ, כיון שהיו מוקפים משלשה צדדים, וַאֲשֶׁר מֵהֶעָרִים – וגם אנשי ישראל שהיו בערים שבדרך מנוסתם של בני בנימין, מַשְׁחִיתִים אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ – היו מכים בתוך מחנה בנימין.

(מג) ובתחילה, כשיצא האורב הראשון, כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִן משני צדדיו, ואחר כך הִרְדִיפֻהוּ – גרמו לבני בנימין לרדוף אחריהם, מְנוּחָה הִדְרִיכֻהוּ על ידי האורב השני שהצית את העיר, והיו מכים בהם עַד נֹכַח הַגִּבְעָה מִמִּזְרַח שָׁמֶשׁ, שלצד זה ברחו הנותרים מבני בנימין.

(מד) עתה מפרט הכתוב את המקומות בהם נפלו אנשי בנימין, וַיִּפְּלוּ מִבִּנְיָמִן בשדה המערכה שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ, אֶת כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָיִל.

(מה) וַיִּפְנוּ הנותרים וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה, אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן, וַיְעֹלְלֻהוּ – הרגו מהם [והם מכונים 'עוללות' ככינוי הענבים הבודדים הנשארים באשכול] בַּמְסִלּוֹת שדרכם ברחו בני בנימין, חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, וַיַּדְבִּיקוּ אַחֲרָיו עַד גִּדְעֹם, וַיַּכּוּ מִמֶּנּוּ שם עוד אַלְפַּיִם אִישׁ.

(מו) וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים מִבִּנְיָמִן עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב, בַּיּוֹם הַהוּא, כי עוד אלף ומאה נהרגו במלחמות הראשונות [וכפי שנאמר לעיל שנהרגו מהם עשרים וששה אלף ושבע מאות], אֶת כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָיִל.

(מז) וַיִּפְנוּ הנותרים מבני בנימין וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה, אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן, שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וַיֵּשְׁבוּ בְּסֶלַע רִמּוֹן אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים.

(מח) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל שָׁבוּ אֶל הערים של בְּנֵי בִנְיָמִן, וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב, מֵעִיר מְתֹם – כל האנשים והנשים שבעיר, עַד בְּהֵמָה, עַד כָּל הַנִּמְצָא משאר בעלי חיים, גַּם כָּל הֶעָרִים של בנימין הַנִּמְצָאוֹת – הקיימות, שלא נכנסו לתוכם ישראל בעת המלחמה, שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ.