מסכת בבא בתרא, חזרה, פרק ד, משניות ב-ו

פרק ד, משנה ב: הקונה 'בית' סתם, לא קנה את בור המים שבחצר, ולא את הדות [-חלל מעל הקרקע המוקף מחיצות], אף על פי שכתב שהוא מוכר לו את העומק והגובה. לדעת רבי עקיבא המוכר מוכר בעין יפה ואינו משאיר לעצמו דרך לדברים ששייר לעצמו, ועליו לקנות מהלוקח דרך, ולדעת חכמים מוכר הוא בעין רעה, ומשייר לעצמו דרך. ואף לרבי עקיבא, אם אמר המוכר בפירוש שהוא מוכר את הבית 'חוץ מאלו', שזו לשון יתירה, מפרשים שכוונתו היתה לומר שהוא משייר לעצמו דרך.

אם מכר בעל הבית את הבור או הדות לבדם, לרבי עקיבא מכר בעין יפה והקנה לו גם דרך, ולחכמים מכר בעין רעה, ועל הלוקח להוסיף ולקנות לעצמו דרך.

משנה ג: המוכר את הבית, מכר את הדלת, אך לא מכר את המפתח, כיון שאין הוא מחובר. וכן מכר את המכתשת הקבועה בקרקע, אך לא את המיטלטלת. מכר את עיגול העץ שעליו מעמידים את הריחיים, שהוא מחובר לקרקע, אך לא את הכלי שקולט את הקמח הנטחן בריחיים, שהוא מיטלטל. ולא מכר את התנור והכיריים המיטלטלים, שאין הם בכלל הבית. ואם מכר לו בפירוש את הבית 'וכל מה שבתוכו', הרי כל הדברים הללו מכורים.

משנה ד: המוכר את החצר, מכר את הבתים הפתוחים לתוכה, ואת הבורות השונים שבה. אך לא מכר את הכלים המיטלטלים שבה, אלא אם כן מכר לו בפירוש 'את כל מה שבתוכה', אמנם גם אם אמר לו כן, לא מכר את המרחץ ובית הבד שבתוכה, שאינם נחשבים כלל כחלק מהחצר. ולדעת רבי אליעזר המוכר את החצר מכר רק את אוירה, ולא מכר אפילו את הבתים והבורות שבה.

משנה ה: המוכר את בית הבד, מכר את הקערה של האבן שטוחנים בה את הזיתים, ואת האבן שבה טוחנים אותם, ואת קורות העץ המחזיקות את קורת בית הבד, כיון שהם דברים קבועים. אבל לא מכר את הנסרים שמניחים על הזיתים הנסחטים תחת קורת בית הבד, ולא את הגלגל היורד ומכביד על הקורה הסוחטת את הזיתים, ולא את קורת בית הבד. ואם אמר לו שמוכר לו את בית הבד 'וכל מה שבתוכו', כולם מכורים. ולדעת רבי אליעזר בכל מקרה קורת בית הבד בכלל המכירה.

משנה ו: המוכר את בית המרחץ, לא מכר את לוחות העץ שמניחים עליהם את הבגדים, ולא את הספסלים שיושבים עליהם, ולא את הוילונות שכנגד הפתח, אלא אם כן מכר לו בפירוש 'את כל מה שבתוכו', ואמנם גם באופן זה לא מכר את בריכות המים, ולא את אוצרות העצים המיועדים להסקה.