מסכת תענית – פרק שני

משנה

התבאר לעיל שיש שלש קבוצות של תעניות, בתחילה גוזרים שלש תעניות, אחר כך שלש נוספות, ובסוף שבע תעניות. תעניות אלו הם בימים שני וחמישי בשבוע [שהם ימי רצון], ומשנתנו מפרטת את סדרן: אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה – בשלש הראשונות, בְּיום חֲמִישִׁי בשבוע, בסדר של חמישי ושני וחמישי, כדי שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ את הַשְּׁעָרִים, שאם יראו בעלי החנויות שאנשים קונים ביום חמישי מזון רב, גם לסעודה של סיום הצום וגם לשבת, יחשבו שבא רעב לעולם, ויעלו את המחירים. אֶלָּא שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הן בימים שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וְשָׁלשׁ הַשְּׁנִיּוֹת נקבעות לימים חֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, כיון שכבר ראו בעלי החנויות שקובעים תעניות, יידעו שמחמת כן קונים מאכלים רבים, ולא יבואו להפקיע את השערים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁאֵין השלש הָרִאשׁוֹנוֹת נקבעות להתחיל בַּחֲמִישִׁי, כָּךְ לֹא שלש שְׁנִיּוֹת וְלֹא שבע אַחֲרוֹנוֹת נקבעות להתחיל בחמישי, אלא כל קבוצה של תעניות מתחילה ביום שני בשבוע.

משנתנו מבארת באילו ימים אין גוזרים תעניות על הציבור: אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, כיון שראש חדש נקרא 'מועד' [כמבואר בגמרא להלן (כט.) שדרשו זאת מהפסוק (איכה א טו) 'קָרָא עָלַי מוֹעֵד' שנאמר לגבי ראש חדש אב], ולא בַּחֲנֻכָּה וּבַפּוּרִים, אמנם זהו רק בתענית ראשונה, וְאִם הִתְחִילוּ את סדר התעניות קודם לימים אלו, וחל אחד מימי התענית בראש חדש או חנוכה או פורים, אֵין מַפְסִיקִין את הסדר, אלא מתענים באותו היום, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל שאם התחילו בתעניות וחל אחד הימים בראש חדש וכדומה, אֵין מַפְסִיקִין, מוֹדֶה הָיָה רבן גמליאל שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין את התענית בימים אלו, אלא רשאים לאכול קודם סוף היום. וְכֵן תִּשְׁעָה בְאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מתענים אבל לא משלימים, ורשאי לאכול לפני שקיעת החמה, מפני כבוד השבת, שלא יכנס אליה כשהוא רעב [מקרה זה היה יכול להיות רק בזמן חז"ל, שקידשו את החודשים לפי הראיה, אבל בזמננו שהקביעות היא על פי החשבון, אין תשעה באב יכול לחול בערב שבת].

גמרא

שנינו במשנה, 'אין גוזרין תענית על הציבור בראשי חודשים, בחנוכה ובפורים. ואם התחילו, אין מפסיקין'. מבררת הגמרא, וְכַמָּה הַוְיָא הַתְחָלָה – כמה צומות נחשבים כ'התחלה', שאחריהם מותר להמשיך ולצום גם בראשי חודשים, חנוכה ופורים. רַבִּי אַחָא אָמַר, שָׁלֹשׁ תעניות. ורַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר, אפילו אחרי תענית אַחַת. וְהִלְכְתָא כְּרַבִּי יוֹסִי, שאפילו אם התחילו בתענית אחת, מותר להמשיך את סדר התעניות בראשי חודשים, חנוכה ופורים.

שנינו במשנה, 'רבי מאיר אומר, אף על פי שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין, מודה היה שאין משלימין'. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שגם כשהתחילו את התעניות לפני ראשי חודשים חנוכה ופורים, שמתענים בימים אלו, מכל מקום אין משלימים את התענית, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים, מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים. דָּרַשׁ מַר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הוּנָא, הֲלָכָה, מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים.

סְלִיקוּ לְהוּ סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד