משנה ו: וְעַד מָתַי חַיָּב לְהַכְרִיז. עַד כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בוֹ שְׁכֵנָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שָׁלשׁ רְגָלִים, וְאַחַר הָרֶגֶל הָאַחֲרוֹן שִׁבְעָה יָמִים, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵיתוֹ שְׁלשָׁה וְיַחֲזֹר שְׁלשָׁה וְיַכְרִיז יוֹם אֶחָד:

וְעַד מָתַי חַיָּב המוצא לְהַכְרִיז על אבדתו, עַד כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בוֹ שְׁכֵנָיו, שמצא אבידה זו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בזמן שבית המקדש קיים, צריך להכריז עליה בירושלים שָׁלשׁ רְגָלִים, וְאַחַר הָרֶגֶל הָאַחֲרוֹן יכריז עוד שִׁבְעָה יָמִים, כְּדֵי שאם אחד מעולי הרגלים מסתפק אם אכן זו אבידתו, שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵיתוֹ דרך שְׁלשָׁה ימים, וְיַחֲזֹר שְׁלשָׁה ימים, וְיַכְרִיז יוֹם אֶחָד על אבידתו בירושלים, ויוכל להחזירה לו.