מסכת ביכורים, פרק א, משנה ט
משנה ט: וּמִנַּיִן שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ, מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבָּיִת. הֲרֵי שֶׁהֵבִיא מִמִּין אֶחָד וְקָרָא, וְחָזַר וְהֵבִיא מִמִּין אַחֵר, אֵינוֹ קוֹרֵא:
משנה ט: וּמִנַּיִן שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן של פירות הביכורים עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבַּיִת, ולכן אם אבדו קודם לכן חייב להביא פירות אחרים, וכפי שהתבאר במשנה הקודמת, שֶׁנֶּאֱמַר 'רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ', ופסוק זה מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבָּיִת.
דין נוסף: התבאר לעיל (מ"ז) שלדעת רבי יהודה אם הפריש האדם ביכורים משדהו והביאם וקרא, ומכר את השדה לאחר, מביא הקונה גם הוא מאותו המין וקורא, ומכל מקום אף רבי יהודה מודה שזהו רק בשני בני אדם, אך הֲרֵי שֶׁהֵבִיא האדם מִמִּין אֶחָד וְקָרָא, וְחָזַר וְהֵבִיא מִמִּין אַחֵר, אֵינוֹ קוֹרֵא, כיון שמודה רבי יהודה שבאדם אחד נאמר המיעוט של 'הגדתי היום', ללמד שמגיד רק פעם אחת ולא יותר.
