כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, וְאָמְרוּ, אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. וְהִתְקִינוּ, שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ב) וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְיָ. וְאוֹמֵר (שופטים ו) יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. וְאוֹמֵר (משלי כג) אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. וְאוֹמֵר (תהלים קיט) עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ:
כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, לא היו חותמים בנוסח 'ברוך אתה ה", אלא הָיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם – 'ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם חונן הדעת', וכן בשאר הברכות, מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, שאינם מאמינים בתחיית המתים, וְאָמְרוּ, אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים, 'מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם', ללמד שיש שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא. וְהִתְקִינוּ, שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם – בשם ה', ואין בכך זלזול בשם ה', שֶׁנֶּאֱמַר בדברי בועז לקוצרים 'וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְיָ'. ואין לומר שבועז נהג כן מדעתו, וְאוֹמֵר, בדברי המלאך לגדעון, 'יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל'. ואין לומר שהמלאך אמר כן בשליחות ה', להודיעו שה' עמו, וְאוֹמֵר 'אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ', כלומר, אל תבוז את בועז לומר שעשה כן מדעתו, כי יש לך ללמוד מזקני אומתך שיש לו על מי לסמוך, וְאוֹמֵר 'עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ', כלומר, הזלזול בזקני האומה גורם להפרת התורה, ודבר זה גורם לעת לעשות לה', להעניש את מפרי התורה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ, כלומר, פעמים שעושים דבר שנראה כהפרת התורה, כדי לעשות לה', ואף זה המתכוון לשאול בשלום חבירו, וזהו רצון ה', שנאמר 'בקש שלום ורדפהו', ומותר לעשות דבר הנראה כאסור, לשם ה'.
הדרן עלך מסכת ברכות
