משנה ג: הַשׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, כָּשֵׁר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, פָחוּת מִכַּזַּיִתֹ, כָּשֵׁר. לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת, כָּשֵר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:

משנה ג: כפי שהתבאר לעיל, מחשבת 'חוץ למקומו' פוסלת את הקרבן, ומחשבת 'חוץ לזמנו' מפגלת את הקרבן, משנתנו ממשיכה ומבארת דינים אלו: הַשׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח, או עשה אחת מהעבודות האחרות, במחשבה לֶאֱכוֹל חוץ למקומו או חוץ לזמנו דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וְכן אם חשב לְהַקְטִיר חוץ למקומו או חוץ לזמנו דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, כָּשֵׁר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.

חשב לֶאֱכוֹל חוץ למקומו או חוץ לזמנו דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, אך מחשבתו היתה לעשות כן בשיעור פָּחוֹת מִכַּזַּיִתֹ, כָּשֵׁר. ואף אם חשב לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת, חוץ למקומם או חוץ לזמנם, כָּשֵר, שֶׁאֵין מחשבת אֲכִילָה וּמחשבת הַקְטָרָה מִצְטָרְפִין לפסול או לפגל את הקרבן.