משנה ב: הָאוֹכֵל כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה, כָּמוֹהָ וּכְגַרְעִינָתָהּ, וְהַשּׁוֹתֶה מְלֹא לֻגְמָיו, חַיָּב. כָּל הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין לִכְכוֹתֶבֶת. כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִמְלֹא לֻגְמָיו. הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, אֵין מִצְטָרְפִין:
משנתנו מבארת את שיעור האכילה והשתיה ביום הכפורים, שחייבים עליו כרת.

הָאוֹכֵל מאכל כל שהוא, שגודלו הוא כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה – כתמר גדול, כָּמוֹהָ וּכְגַרְעִינָתָהּ – כשיעור התמר עם הגרעין שבו, וְכן הַשּׁוֹתֶה משקה כל שהוא בשיעור מְלֹא לְגְמָיו – שאם יחזיק את המשקה באחד מלחייו, ייראה בולט, חַיָּב כרת. וְכָל הָאֳכָלִין – אף אם אכל כמה מיני מאכלים, מִצְטָרְפִין לְשיעור כַכּוֹתֶבֶת, לחייבו כרת, וכן כָּל מיני הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִ'מְלֹא לֻגְמָיו'. אבל הָאוֹכֵל פחות מככותבת וְשׁוֹתֶה פחות ממלא לוגמיו, אֵין האכילה והשתיה מִצְטָרְפִים יחד לחייבו כרת.