מסכת סוטה, פרק ד, משנה א
פרק ד, משנה א: אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר תִשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:
פרק ד, משנה א: אֲרוּסָה, שקינא לה הארוס, וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם – אשה שמת בעלה ללא ילדים, וממתינה היא שאחי בעלה ייבם אותה או יחלוץ לה, ובאותו זמן קינא לה היבם, לֹא שׁוֹתוֹת את המים המרים, וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, והטעם שאינן שותות הוא כיון שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה כט) 'אֲשֶׁר תִשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ', פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם, שאינן 'תחתיו', והתמעטו מפרשת שתיית המים המרים. והטעם שמפסידה כתובתה הוא כיון שהיא גרמה לעצמה להאסר עליו, בכך שנסתרה עם אותו אדם לאחר שקינא לה הארוס או היבם והזהירה שלא תסתתר עימו, ולגבי קינוי וסתירה לא התמעטו ארוסה ושומרת יבם, אלא אף הן בכלל האיסור, וכיון שהיא אסרה את עצמה, מפסידה כתובתה.
אַלְמָנָה הנשואה באיסור לְכֹהֵן גָּדוֹל, או גְרוּשָׁה וַחֲלוּצָה הנשואה באיסור לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה הנשואה באיסור לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל הנשואה באיסור לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, כל אלו לֹא שׁוֹתוֹת כיון שנאמר (במדבר ה יט) 'אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ', והיינו במי שהיא ראויה להיות אשתו, ולא במי שאסורה עליו, וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, כיון שגם היא גרמה לעצמה להאסר עליו.