מסכת עירובין, פרק ד, משנה ז

משנה ז: מִי שֶׁבָּא בַדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָדֵר, וְאָמַר שְׁבִיתָתִי תַּחְתָּיו, לֹא אָמַר כְּלוּם. שְׁבִיתָתִי בְעִקָּרוֹ, מְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִקָּרוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה וּמֵעִקָּרוֹ וְעַד בֵּיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה. נִמְצָא מְהַלֵּךְ מִשֶּׁחָשֵׁכָה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה:

משנתנו מבארת שיכול אדם לקנות לו שביתה אף במקום שאינו נמצא בו בשעת בין השמשות, ואף שלא הניח שם מאכל: מִי שֶׁבָּא (-מהלך) בַּדֶּרֶך, וְחָשְׁכָה לוֹ – ועמדה השמש לשקוע, ויש ממקומו ועד ביתו יותר מאלפיים אמה, ואם תהא שביתתו במקום בו הוא נמצא עתה לא יוכל ללכת עד ביתו בשבת, וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָדֵר שיכול הוא להגיע אליהם קודם כניסת השבת, אלא שהוא עייף ואין בו כח להלך עד שם קודם השבת, ואילן או גדר אלו נמצאים בתוך אלפיים אמה למקומו, ובתוך אלפיים אמה לביתו, וְאָמַר 'שְׁבִיתָתִי תַּחְתָּיו', לֹא אָמַר כְּלוּם, כיון שאין מובן מלשונו היכן בדיוק רצונו לקנות שביתה, שהרי 'תחתיו' יכול להתפרש בכל ארבע אמות מתוך כל השטח שתחת האילן, ואין לו אלא ארבע אמות במקום שהוא שם. אך אם אמר 'שְׁבִיתָתִי בְּעִיקָרוֹ', כלומר במקומו של גזע האילן, שהוא מקום מסויים, קנה שביתה בעיקרו של האילן, והרי הוא מְהַלֵּך מִמְקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִיקָרוֹ אפילו אַלְפַּיִם אַמָּה, וּממשיך להלך מֵעִיקָרוֹ וְעַד בֵּיתוֹ אפילו אַלְפַּיִם אַמָּה, נִמְצָא שאותו אדם מְהַלֵּך מִשֶׁחַשֵכָה – לאחר שנכנסה השבת, אפילו אַרְבַּעַת אַלָפִים אַמָּה.