מסכת שבועות, פרק ד, משנה ה

משנה ה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֶּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אֶחָת. שְׁבוּעָה  שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁיֶּשׁ לְךָ בְּיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה, חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֶּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקְדוֹן חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכֻסְּמִין. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אֶחָת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת שֶׁיֶּשׁ לְךָ בְּיַד פְּלוֹנִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכֻסְּמִין, חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת:

משנה ה: משנתנו עוסקת בדינם של עדים שידעו כמה עדויות וכפרו בכולם: האומר לעדים מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֶּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן, וּתְשׂוּמֶת יָד – הלואה [שֶׁשָּׂם בידו ממון] וְגָזֵל, וַאֲבֵדָה. והם השיבו לו בלשון כללית, ואמרו 'שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת', אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אֶחָת, כיון שלא היתה כאן אלא שבועה אחת. אבל אם גם הם פירטו בלשונם, ואמרו שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁיֶּשׁ לְךָ בְּיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן, וּתְשׂוּמֶת יָד, וְגָזֵל, וַאֲבֵדָה, הרי אלו חמש שבועות, ואף על פי שהכל מין אחד, כגון חיטים או שעורים וכדומה, כיון שהם מחולקים לכמה סוגי תביעות, הרי אלו חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת מהשבועות קרבן בפני עצמו.

עתה מבארת המשנה שניתן להתחייב כמה קרבנות אפילו על אותו סוג של חיוב, אם הוא כולל כמה מינים: אמר האדם לעדים, מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֶּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקְדוֹן של חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכֻסְּמִין. והעדים השיבו לו בלשון כללית שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אֵין אלו חַיָּבִין אֶלָּא אֶחָת. אבל אם פירטו גם הם את שבועתם ואמרו, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת שֶׁיֶּשׁ לְךָ בְּיַד פְּלוֹנִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכֻסְּמִין, הרי אלו חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת: