משנה ז: הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבָּיִת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, זְכָרִים עַצְמָן יִקָּרְבוּ עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת, וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִשְׁוָה אֶת מִדָּתוֹ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָלַק. אָמַר רַבִּי פַּפְּיַס, שָׁמַעְתִּי כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן, שֶׁהַמַּקְדִּישׁ בְּפֵרוּשׁ, כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְהַמַּקְדִּישׁ סְתָם, כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

במשנה לעיל התבאר שנחלקו התנאים בדין מקדיש קטורת לבדק הבית, האם ניתן לחללה על עבודת האומנים. משנתנו דנה עתה בענין אדם המקדיש את נכסיו לבדק הבית, והיו בהם דברים הראויים למזבח, שהם חמורים יותר מקטורת, ולדברי הכל אין להוציאם מיד מזבח.
הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו לבדק הבית, וְהָיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה הרְאוּיָה לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הבהמות עצמם אינם יוצאים מידי מזבח, ולכן, הזְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, וּדְמֵיהֶן – הדמים שישלמו תמורת בהמות אלו, יִפְּלוּ [-יכנסו] יחד עִם שְׁאָר הנְכָסִים של המקדיש, לְבֶדֶק הַבָּיִת.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חולק ואוֹמֵר שהמקדיש בהמה הראויה למזבח, מן הסתם כוונתו שיוקרבו כליל על המזבח, כקרבן עולה, ולכן, זְכָרִים עַצְמָן, הראויים להיות קרבן עולה, יִקָּרְבוּ עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת, אף שאינן ראויות להיות עולות, יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת, כי אף שאינן ראויות בעצמן לקרבן עולה, כיון שהיתה כוונתו שיוקרבו כליל, יש לקנות באותם דמים קרבנות עולה, וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לפי שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִשְׁוָה אֶת מִדָּתוֹ – השוה את דין כל הנכסים, שכולם באים לבדק הבית, הם או דמיהם, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָלַק – שיש מהבהמות המוקרבות בעצמן, ואין דמיהן לבדק הבית

אָמַר רַבִּי פַּפְּיַס, שָׁמַעְתִּי שיש מקום בהלכה לפסוק כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן, שֶׁהַמַּקְדִּישׁ בְּפֵרוּשׁ, שפירט ואמר 'בהמתי ונכסי להקדש', הדין כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שכולם נופלים לבדק הבית, כיון שאם היה המקדיש רוצה שהבהמות יוקרבו בעצמן, היה מפרש זאת. וְהַמַּקְדִּישׁ סְתָם, שאומר 'כל נכסי', הדין הוא כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כיון שדעתו להקדיש כל דבר לפי ענינו, נכסים לבדק הבית ובהמה לקרבן.