פרק ה, משנה א: אֵלּוּ הֵן הַמְמֻנִּין שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, יוֹחָנָן בֶּן פִּנְחָס עַל הַחוֹתָמוֹת, אֲחִיָּה עַל הַנְּסָכִים, מַתִּתְיָה בֶּן שְׁמוּאֵל עַל הַפְּיָסוֹת, פְּתַחְיָה עַל הַקִּנִּין. פְּתַחְיָה, זֶה מָרְדְּכָי. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה. שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן, וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן. בֶּן אֲחִיָּה עַל חוֹלֵי מֵעַיִם, נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׁיחִין, גְּבִינֵי כָרוֹז, בֶּן גֶּבֶר עַל נְעִילַת שְׁעָרִים, בֶּן בֵּבָי עַל הַפָּקִיעַ, בֶּן אַרְזָה עַל הַצִּלְצָל, הֻגְרַס בֶּן לֵוִי עַל הַשִּׁיר, בֵּית גַּרְמוּ עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים, בֵּית אַבְטִינָס עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, אֶלְעָזָר עַל הַפָּרוֹכוֹת, וּפִנְחָס עַל הַמַּלְבּוּשׁ:
פרק זה עוסק בענין הממונים השונים שהיו בבית המקדש:
אֵלּוּ הֵן הַמְמֻנִּין שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, והם חמשה עשר מינויים שהיו נצרכים להיות תמיד בבית המקדש, והשמות שמזכירה עתה המשנה לא היו כולם באותו דור, אלא מנתה המשנה את החסידים והכשרים ביותר שהיו בכל תפקיד, בדורות השונים: יוֹחָנָן בֶּן פִּנְחָס היה ממונה עַל הַחוֹתָמוֹת, ותפקידו יבואר להלן (מ"ג), אֲחִיָּה היה ממונה עַל הַנְּסָכִים, ותפקידו יבואר להלן (מ"ד), מַתִּתְיָה בֶּן שְׁמוּאֵל עַל הַפְּיָסוֹת – על הגורלות שהיו עושים בין הכהנים, מי יעבוד ובאיזו עבודה, כמו שהתבאר במסכת יומא, פְּתַחְיָה עַל הַקִּנִּין – קיני תורים ובני יונה שחייבים בהם זבים זבות ויולדות, והיו נותנים את המעות לקופות מיוחדות, והממונים היו קונים בהם קינים ומקריבים עבורם, והיה צריך לזה חכם גדול ובקי בהלכות אלו. ומוסיפה המשנה, 'פְּתַחְיָה' זֶה מָרְדְּכָי היהודי, ולָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה, שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן, וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן. בֶּן אֲחִיָּה היה ממונה עַל חוֹלֵי מֵעַיִם שבין הכהנים, לפי שהם הולכים יחפים, ולבושים בבגד אחד דק, ואוכלים הרבה מבשר הקרבנות, הם חולים במעיהם, וצריך רופא קבוע לרפאותם. נְחוּנְיָא היה חוֹפֵר שִׁיחִין – בורות מים, לצורך עולי הרגלים. גְּבִינֵי היה כָרוֹז, המכריז בכל בוקר 'עימדו כהנים לעבודתכם', והיו שומעים את קולו עד יריחו. בֶּן גֶּבֶר היה ממונה עַל נְעִילַת השְׁעָרִים במקדש. בֶּן בֵּבָי ממונה עַל הַפָּקִיעַ – על ההלקאה בשוט, שהיה עובר בלילה לבדוק אם משמרות הלויים שומרים היטב, ואם היה רואה משמרת ישינה, היה מלקה אותם. בֶּן אַרְזָה עַל הַצִּלְצָל – כלי שיר שקולו גדול, וכשהתחיל לנגן בו התחילו הלויים כולם לנגן. הֻגְרַס בֶּן לֵוִי היה ממונה עַל הַשִּׁיר שהיו הלויים שרים במקדש, וכשהתחיל לשיר היו כולם מתחילים לשיר.  בֵּית גַּרְמוּ היו ממונים עַל מַעֲשֵׂה [-אפיית] לֶחֶם הַפָּנִים, שהיתה בה אומנות גדולה, לאפותה בצורה שלא תשבר ולא תתעפש. בֵּית אַבְטִינָס עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, אֶלְעָזָר עַל הַפָּרוֹכוֹת, שהיו שלש עשרה פרוכות במקדש, והוא היה ממונה על הנשים האורגות את הפרוכות, וּפִנְחָס עַל הַמַּלְבּוּשׁ של הכהנים, להלבישם בעת העבודה, ולשמור את בגדיהם לאחר העבודה בבית המקדש.