ספר המדע: הלכות דעות, פרק ד, טז-יח
טז) דרך הרחיצה, שיכנס אדם למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים [-פעם בשבוע], ולא יכנס סמוך לאכילה, ולא כשהוא רעב, אלא כשיתחיל המזון להתעכל. ורוחץ כל גופו בחמין שאין הגוף נכוה בהן, וראשו בלבד רוחץ בחמין שהגוף נכוה בהן, ואחר כך ירחץ גופו בפושרין, ואחר כך בפושרין מן הפושרין, עד שירחץ בצונן. ולא יעבור על ראשו מים [מלבד המים החמים], לא פושרין ולא צונן. ולא ירחץ בצונן בימות הגשמים. ולא ירחץ עד שיזיע ויפרך כל גופו. ולא יאריך במרחץ, אלא כשיזיע ויפרך גופו ישתטף ויצא. ובודק עצמו קודם שיכנס למרחץ, ואחר שיצא, שמא יהא צריך לנקביו. וכן בודק אדם עצמו תמיד, קודם אכילה ואחר אכילה, וקודם בעילה ואחר בעילה, וקודם שייגע ויתעמל ואחר שייגע ויתעמל, וקודם שיישן ואחר שיישן. ובשיעור הכל, עשרה:
יז) כשיצא אדם מן המרחץ, ילבש בגדיו, ויכסה ראשו בבית החיצון של המרחץ קודם שיצא החוצה, כדי שלא תשלוט בו רוח קרה, ואפילו בימות החמה צריך להזהר בזה. וישהא אחר שיצא עד שתתישב נפשו, וינוח גופו, ותסור החמימות, ואחר כך יאכל. ואם ישן מעט כשיצא מן המרחץ קודם אכילה, הרי זה יפה מאד. ולא ישתה מים קרים בצאתו מן המרחץ, ואין צריך לומר שלא ישתה במרחץ, ואם צמא כשיצא מן המרחץ ואינו יכול למנוע עצמו, יערב המים ביין או בדבש, וישתה. ואם סך בשמן במרחץ בימות הגשמים אחר שישתטף, הרי זה טוב:
יח) לא ירגיל אדם להקיז דם תמיד, ולא יקיז אלא אם יהיה צריך לו ביותר, ולא יקיז לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אלא מעט בימי ניסן ומעט בימי תשרי. ומאחר גיל חמשים שנה לא יקיז כלל. ולא יקיז אדם דם ויכנס למרחץ בו ביום, ולא יקיז ויצא לדרך, ולא ביום שיבא מן הדרך, ויאכל וישתה ביום ההקזה פחות ממה שהוא רגיל, וינוח ביום ההקזה, ולא ייגע ולא יתעמל ולא יטייל:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
