ספר המדע: הלכות דעות, פרק ז, ז-ח
ז) הנוקם מחבירו, עובר בלא תעשה, שנאמר 'לא תקום', ואף על פי שאינו לוקה עליו, דעה רעה היא עד מאד, אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם, שהכל [-שהרי כל דברי העולם] אצל המבינים אינם אלא דברי הבל והבאי, ואינן כדי [-אינם כדאים] לנקום עליהם. כיצד היא הנקימה האסורה, אמר לו חבירו 'השאילני קרדומך', אמר לו 'איני משאילך'. למחר צריך חבירו לשאול ממנו, אמר לו חבירו 'השאילני קרדומך', אמר לו 'איני משאילך, כדרך שלא השאלתני כששאלתי [-כשביקשתי] ממך', הרי זה נוקם, אלא כשיבוא לו לשאול יתן בלב שלם, ולא יגמול לו כאשר גמלו. וכן כל כיוצא באלו. וכן אמר דוד בדעותיו הטובות 'אם גמלתי שולמי רע ואחלצה צוררי ריקם' וגו':
ח) וכן כל הנוטר [-שומר] לאחד מישראל הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר 'ולא תטור את בני עמיך', כיצד היא הנטירה האסורה, ראובן שאמר לשמעון 'השכיר לי בית זה', או 'השאילני שור זה', ולא רצה שמעון. לימים [-לאחר זמן] בא שמעון לראובן לשאול ממנו או לשכור ממנו, ואמר לו ראובן, 'הא לך מה שאתה מבקש ממני, הריני משאילך, ואיני כמותך, לא אשלם לך כמעשיך', העושה דבר כזה הרי הוא עובר ב'לא תטור', אלא ימחה הדבר מלבו, ולא יטרנו [-ולא ישמרנו בליבו], שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו, שמא יבא לנקום, לפיכך הקפידה תורה על הנטירה, עד שימחה העון שעשה לו חבירו מלבו, ולא יזכרנו כלל. וזו היא הדעה הנכונה, שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ, ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
