ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ח, ג-ד
ג) אף על פי שהתבאר שדבר שאין בו תפיסת יד אדם אינו נאסר, מכל מקום ישראל שזקף לבינה להשתחות לה כעבודה זרה, ולא השתחוה לה, ובא עובד כוכבים והשתחוה לה, אסרה בהנאה, לפי שזקיפתה נחשבת מעשה. וכן אם זקף ביצה, ובא עובד כוכבים והשתחוה לה, אסרה. חתך דלעת וכיוצא בה, והשתחוה לה, אסרה. השתחוה לחצי דלעת, וחצי האחר מעורה בו, הרי זה אסור מספק, שמא זה החצי הנשאר הוא כמו 'יד' לחצי הנעבד, ונאסר עמו. אף על פי שהתבאר שהמשתחווה לאילן לא אסרו, היינו באילן שניטע מתחילתו בסתם, אבל אילן שנטעו מתחלה כדי שיהיה נעבד, אסור בהנאה, וזו היא 'אשרה' האמורה בתורה. היה אילן נטוע סתם, וגדעו, ופיסלו לשם עבודת כוכבים, אפילו הבריך והרכיב אותו בגופו של אילן, והוציא שריגים, כורת את השריגים והם אסורים בהנאה, ושאר האילן מותר. וכן המשתחוה לאילן, אף על פי שלא נאסר גופו, מכל מקום כל השריגים והעלים והלולבין והפירות שיוציא כל זמן שהוא נעבד, הרי אלו אסורין בהנאה. אילן שהיו העובדי כוכבים משמרין את פירותיו, ואומרים שהם מוכנים לעשות שיכר לבית עבודת כוכבים פלוני, ועושין מהן שיכר ושותים אותו ביום חגם, הרי זה האילן אסור בהנאה, מפני שסתמו שהוא אשרה, ולפיכך הם עושין בפירותיו כך, שזו היא חוקה של אשרה:
ד) אילן שמעמידין תחתיו עבודת כוכבים, כל זמן שהיא תחתיו אסור האילן בהנאה, אך לאחר שנטלה מתחתיו, הרי זה מותר, מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד. בית שבנאו העובד כוכבים מתחלה שיהא הבית עצמו נעבד, וכן המשתחוה לבית בנוי, הרי זה אסור בהנאה. היה הבית בנוי, וסיידו וכיירו לשם עבודת כוכבים, עד שנתחדש, נוטל מה שחידש, ואותו החידוש אסור בהנאה, מפני שעשאהו לעובדו, ושאר הבית מותר. הכניס עבודת כוכבים לתוך הבית, כל זמן שהיא שם הבית אסור בהנאה, הוציאה מהבית, הותר הבית. וכן אבן שחצבה מתחילה לעובדה, אסורה בהנאה, ואם היתה חצובה סתם, וציירה וכיירה על דעת שתעבד, אפילו צייר וכייר בגוף האבן, ואין צריך לומר אם כייר עליה, בצבע חיצוני, ולא בגופה, נוטל מה שחידש, והוא אסור בהנאה, הואיל ונעשה שיעבד, ושאר האבן מותר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
