טו) הטווה אורך ארבעה טפחים מכל דבר הנטוה, חייב, אחד הטווה את הצמר, או את הפשתן, או את הנוצה, או את השער, או את הגידין, וכן כל כיוצא בהן. העושה את הלבד, הרי זה תולדת טווה, וחייב, והוא שילבד דבר שאפשר לטוות ממנו אורך ארבעה טפחים בעובי בינוני:
טז) העושה שני בתי נירין, שעל ידם אורגים את חוטי השתי והערב, חייב. העושה נפה, או כברה, או סל, או סבכה, או שסרג מטה בחבלים, הרי זה תולדת עושה נירין, ומשיעשה שני בתים כאחד מכל אלו, חייב. וכן כל העושה שני בתי נירין בדבר שעושין אותו בתים בתים כגון אלו, חייב:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!