פסקי הלכות, מסכת גיטין, פרק רביעי (ה)
(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
מט. המוכר את עבדו לעכו"ם יצא בן חורין וכופין את רבו לחזור ולקנותו מן העכו"ם עד עשרה בדמיו וכותב לו גט שחרור ויוצא, ואם לא רצה העכו"ם למכרו אפילו בעשרה בדמיו אין מחייבין אותו יתר, וקנס זה אין גובין אותו ודנין אותו אלא בבית דין מומחין, ואם מת המוכר אין קונסין את היורש להחזיר את העבד לשחרור. (עבדים, פ"ח ה"א)
נ. אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן מפני תקון העולם, שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם, ואין מבריחין את השבויים מפני תקון העולם שלא יהיו האויבים מכבידין עליהן את העול ומרבים בשמירתן. (מתנות עניים, פ"ח הי"ב)
נא. ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורוס ישרפו, כתבן כותי או ישראל מומר או מוסר ביד אנס או עבד או אשה או קטן הרי אלו פסולין ויגנזו שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שמוזהר על הקשירה ומאמין בה הוא שכותב, נמצאו ביד אפיקורוס ואינו יודע מי כתבן יגנזו, נמצאו ביד כותי כשרים, ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן הכותים ביותר על דמיהם שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן. (תפילין ומזוזה וספר תורה, פ"א הי"ג)
נב. הקונה עבד מן העכו"ם סתם ולא רצה למול ולקבל מצות העבדים מגלגלין עמו כל שנים עשר חדש ואם לא רצה חוזר ומוכרו לעכו"ם או לחוצה לארץ, ואם התנה העבד עליו תחלה שלא ימול ה"ז מותר לקיימו כל זמן שירצה בגיותו ומוכרו לעכו"ם או לח"ל, וכן עבד שמל וטבל לשם עבדות ואח"כ הפיל עצמו לגייסות ואין רבו יכול להוציאו לא בדיני ישראל ולא בדיני אומות העולם הרי זה מותר לו ליטול דמיו מן העכו"ם וכותב ומעלה בערכאות של עכו"ם מפני שהוא כמציל מידם. (עבדים פ"ח הי"ב)
נג. המוכר את עבדו לעכו"ם יצא בן חורין וכופין את רבו לחזור ולקנותו מן העכו"ם עד עשרה בדמיו וכותב לו גט שחרור ויוצא, ואם לא רצה העכו"ם למכרו אפילו בעשרה בדמיו אין מחייבין אותו יתר, וקנס זה אין גובין אותו ודנין אותו אלא בבית דין מומחין, ואם מת המוכר אין קונסין את היורש להחזיר את העבד לשחרור. (עבדים פ"ח ה"א)
נד. אסור לישראל להשאיל או להשכיר בהמה גסה לגוי שלא יעשה בה מלאכה בשבת והרי הוא מצווה על שביתת בהמתו, ואסרו חכמים למכור בהמה גסה לגוי גזירה שמא ישאיל או ישכיר, ואם מכר קונסין אותו עד עשרה בדמיה ומחזירה ואפילו שבורה אין מוכרין ומותר לו למכור ע"י סרסור שהסרסור אינו משכיר ואינו משאיל. (שבת פ"כ ה"ג)
נה. עבד זה שברח לארץ הרי הוא גר צדק והוסיף לו הכתוב אזהרה אחרת למי שמאנה אותו מפני שהוא שפל רוח יותר מן הגר וצוה עליו הכתוב שנאמר עמך ישב בקרבך באחד שעריך בטוב לו לא תוננו זו אף הוניית דברים, נמצאת למד שהמאנה את הגר הזה עובר בשלשה לאוין משום ולא תונו איש את עמיתו ומשום וגר לא תונה ומשום לא תוננו וכן עובר משום ולא תלחצנו כמו שביארנו בענין הונייה. (עבדים, פ"ח הי"א)
נו. המוציא את אשתו משום שם רע או משום שהיא פרוצה בנדרים אומרין לו הודיעה שמפני זה אתה מוציאה כדי לייסרה ודע אתה שאין אתה מחזירה לעולם, ומפני מה המוציא את זו לא יחזירה לעולם, גזירה שמא תנשא לאחר ותעשה תשובה ותהיה צנועה תחתיו ויאמר הראשון אילו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה ונמצא כמגרש על תנאי ולא נתקיים שנמצא הגט בטל למפרע, לפיכך אומרים לו גמור בלבך לגרשה שאין זו חוזרת לך לעולם, ואם עבר והחזיר קודם שנתקדשה לאחר לא יוציא. (גירושין פ"י הי"ב)
נז. וכן המוציא את אשתו משום אילונית או משום שרואה דם בכל עת תשמיש הרי זה לא יחזיר לעולם, שמא תנשא לאחר ותלד האילונית ותתרפא הנדה ויאמר אילו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרש ונמצא הגט בטל והבנים ממזרים, ואם עבר והחזיר לא יוציא. (גירושין, פ"י הי"ג)
נח. מי שמכר עצמו ובניו לעכו"ם או שלוה מהן ושבו אותן או אסרוהו בהלואתן, פעם ראשונה ושנייה מצוה לפדותן, שלישית אין פודין אותן, אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן, ואם בקשוהו להורגו פודין אותו מידם אפילו אחר כמה פעמים. (מתנות עניים, פ"ח הי"ג)
נט. המוכר שדהו לעכו"ם וחזר ולקחה ממנו הרי זה מביא ממנה בכורים מן התורה, שאינה נפקעת מן המצוה בקנין העכו"ם כמו שביארנו. (ביכורים פ"ב הט"ו)
(ספר יוחסין)
