שיעור 12, ספר נחמיה, פרק ד, א-ו

א וַיְהִ֣י כַֽאֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֣ע סַנְבַלַּ֡ט וְ֠טֽוֹבִיָּה וְהָֽעַרְבִ֨ים וְהָֽעַמֹּנִ֜ים וְהָֽאַשְׁדּוֹדִ֗ים כִּֽי־עָלְתָ֤ה אֲרוּכָה֙ לְחֹמ֣וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֔ם כִּֽי־הֵחֵ֥לּוּ הַפְּרֻצִ֖ים לְהִסָּתֵ֑ם וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹֽד׃ ב וַיִּקְשְׁר֤וּ כֻלָּם֙ יַחְדָּ֔ו לָב֖וֹא לְהִלָּחֵ֣ם בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְלַֽעֲשׂ֥וֹת ל֖וֹ תּוֹעָֽה׃ ג וַנִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל־אֱלֹהֵ֑ינוּ וַנַּֽעֲמִ֨יד מִשְׁמָ֧ר עֲלֵיהֶ֛ם יוֹמָ֥ם וָלַ֖יְלָה מִפְּנֵיהֶֽם׃ ד וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה כָּשַׁל֙ כֹּ֣חַ הַסַּבָּ֔ל וְהֶֽעָפָ֖ר הַרְבֵּ֑ה וַֽאֲנַ֨חְנוּ֙ לֹ֣א נוּכַ֔ל לִבְנ֖וֹת בַּֽחוֹמָֽה׃ ה וַיֹּֽאמְר֣וּ צָרֵ֗ינוּ לֹ֤א יֵֽדְעוּ֙ וְלֹ֣א יִרְא֔וּ עַ֛ד אֲשֶׁר־נָב֥וֹא אֶל־תּוֹכָ֖ם וַֽהֲרַגְנ֑וּם וְהִשְׁבַּ֖תְנוּ אֶת־הַמְּלָאכָֽה׃ ו וַֽיְהִי֙ כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֣אוּ הַיְּהוּדִ֔ים הַיֹּֽשְׁבִ֖ים אֶצְלָ֑ם וַיֹּ֤אמְרוּ לָ֨נוּ֙ עֶ֣שֶׂר פְּעָמִ֔ים מִכָּל־הַמְּקֹמ֖וֹת אֲשֶׁר־תָּשׁ֥וּבוּ עָלֵֽינוּ׃

֍           ֍            ֍

פרק ד

(א) וַיְהִי כַאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט, וְטוֹבִיָּה, וְהָעַרְבִים, וְהָעַמֹּנִים וְהָאַשְׁדּוֹדִים, כִּי עָלְתָה אֲרוּכָה לְחֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם – שמעו שחומות ירושלים התחברו שוב [בדומה לעצם שנשברה והתחברו שבריה זה לזה], כִּי הֵחֵלּוּ המקומות הַפְּרֻצִים שבחומה לְהִסָּתֵם, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד.

(ב) וַיִּקְשְׁרוּ כֻלָּם יַחְדָּו לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם, אך כיון שפחדו לבוא ולהלחם בדרך מלחמה, רצו ליפול עליהם פתאום וְלַעֲשׂוֹת לוֹ תּוֹעָה – להתעות את בני ירושלים, שלא יזהרו מפניהם ולא יהיו מוכנים להלחם בהם.

(ג) וַנִּתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהֵינוּ, וַנַּעֲמִיד מִשְׁמָר עֲלֵיהֶם, להודיעונו כשיבואו לעיר, יוֹמָם וָלַיְלָה נשמרנו מִפְּנֵיהֶם.

(ד) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה – טענו אנשי יהודה ואמרו שיש להשבית את בניית החומה מחמת שתי סיבות, האחת, כי כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל – תם כוחם של הסבלים, וְהֶעָפָר הַרְבֵּה – ומחמת כן התרבה העפר במקום בניית החומה, וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה כל זמן שלא פינו הסבלים את העפר.

(ה) עוד טענו אנשי יהודה, וַיֹּאמְרוּ צָרֵינוּ – הרי אויבנו הצוררים אותנו אומרים ומתכוננים לבוא להלחם בנו פתאום, וכך הם אומרים, לֹא יֵדְעוּ היהודים קודם לכן שאנו באים, כי נשמור את הדבר בסוד, וְלֹא יִרְאוּ זאת היהודים אפילו בשעה שנבוא, כי ניפול עליהם ממקום סתר, עַד אֲשֶׁר נָבוֹא אֶל תּוֹכָם, וַהֲרַגְנוּם, וְהִשְׁבַּתְנוּ אֶת הַמְּלָאכָה, כי גם הנותרים לא ירצו להמשיך לבנות, לאחר שיראו שזו הסיבה לכך שנהרגו בהם רבים.

(ו) ומספר מהיכן ידעו היהודים את כל זאת, כי כאשר עלו לירושלים, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים אֶצְלָם – אצל הגויים בעריהם, וַיֹּאמְרוּ לָנוּ אותם יהודים, עֶשֶׂר פְּעָמִים, כלומר פעמים רבות, ולא אמרו כן ממקום אחד, אלא מִכָּל הַמְּקֹמוֹת, ואמרו להם שהגויים עתידים להלחם בהם, וגם גילו להם את סודם, מהיכן הם רוצים להלחם ביהודים, ולכן אמרו היהודים זה לזה, אֲשֶׁר תָּשׁוּבוּ עָלֵינוּ, כלומר, לא תוכלו להמשיך ולעסוק בבניית החומה, כי בכך תהיו נפוצים, אלא עליכם לחזור ולגור איתנו, ולהתכונן למלחמה באותם גויים.